בוהה בה כאחוז אימה
בוהה בה מתוך אהבה
להבה קטנה וזהובה
שמסמלת טוב ורע
מביט בה בעצב
שלא תכבה חושב
רק שלא תכבה
אור הלהבה מהמם
את קירות החדר
כנוגע לרגע במציאות
שונה, קרה, מרה
מביט בה בעצב
שלא תכבה חושב
רק שלא תכבה
רוח קרירה נושבת
מן החלון הפתוח
מתעדת לכבות אותה
את הלהבה את הזהובה
ואני בשתי ידי מגן
מביא תקווה ללהבה
קטנה, להבה צהובה
מביט בה בעצב
כוחה חלש שלא
תכבה חושב
רק שלא תכבה
ובתוך העלטה רק להבה
דקיקה וקטנה זאת שמאירה
קירות החדר זאת שמאירה
את קירות חיי
מביט בה בעצב
לקוות לי לא נותר
הלהבה כבתה ועמה
התקווה בואי עלטה
כי הלהבה כבר הלכה... |
