אני אוהב כל חלק בגוף שלך, אני אוהב את הדברים הכי קטנים. יש
דברים שאנשים לא מייחסים להם חשיבות רבה, אבל אני אוהב את
הפרטים הקטנים, דברים שבעיניי נחרטים כיופי... יופי אינסופי.

אתמול שהלכנו לישון רצית לכוון את הפלאפון שיעיר אותנו בבוקר
ואני מוצא את עצמי מביט בך עם האור הכחול הזה של הפלאפונים
החדשים בחושך מאיר את פנייך הענוגות, עינייך השחורות
הגדולות... פשוט התמלאתי אושר. אילו יכולתי לתפוס את הרגע הזה
בתמונה... בעצם אם הייתי עושה כך הוא היה מאבד מערכו, עדיף
ככה, ערפול של תמונה בעומק המחשבה. אף צלם בעולם לא משנה באיזה
חדר חושך הוא עובד או כמה ניסיון יש לו לא יוכל בחיים לפתח את
התמונה הזאת כמו שהיא חקוקה ביזכרוני. כן זה נשמע מטופש אבל
כשאתה מאוהב כל דבר קטן בצד השני נראה יפה... כמו הלילה שלפניו
, שכבנו מסוממים על המיטה הייתה מן תחושה כזאת של חלום מעורב
בשיכרון חושים ואפלוליות דעת משוועת. ככה שכבנו בלי לזוז עם
חיוך מרוח על הפנים מסתכלים בחצי עין על מה שנשאר מהתקרה
כשגלגל"צ באיכות שידור של אינטרנט מתנגן ברקע... אני חושב שזה
היה הלילה שבו שמעתי את הרצף הכי טוב שניגנו בגלגל"צ... בד"כ
יש להם ירידות ועליות אבל באותו הלילה זה היה פשוט מושלם, גופי
הלבן עוטף את גופך השחור, ביחד אנחנו שחור ולבן ... יינג
ויינג.

פעם שאמרו לי שהפכים משלימים זה את זה תמיד צחקתי, איך זה יכול
להיות ששני אנשים שהם הפכים מתאימים ? זה הכל בתפיסה, הבעיה עם
רוב בני הזוג היא שיש בהתחלה, כשרק פותחים את הלב הרבה חששות,
חששות להיפגע, חששות שמבוססות על כל מיני חוויות לא נעימות מן
העבר ואז נוצר מן מתח שכזה, כל אחד מנסה להקדים ולנסות לשנות
את הצד השני כך שיתאים לאורך החיים שלו בכדי לתקן את טעויות
העבר... אף אחד לא רוצה לצאת באמת מהנורמות שמוכרות לו אותם
הוא עובר כל יום, אנשים אומרים "לי טוב ככה מה אני צריך את
השיגעונות האלה..." למה אני אומר שהכל בתפיסה? בעצם אפשר לראות
את הצד השני כהעשרה גם רוחנית וגם כללית. ראית משהו בבן או בת
הזוג שהרתיע אותך? קרה לכם שבן הזוג סיפר לכם על חלום שיש לו ?
משהו מטורף שהוא רוצה להגשים ופתאום צביטה קטנה בלב, משהו מציק
כזה? זה אינה תחושת כאב זוהי חרדה קטנה מציקה כזאת....זה הפחד
שלנו להיחשף לצדדים חדשים צדדים שאינם מוכרים לנו, כן כן חברים
לי היו הרבה צביטות כאלה... אני מביט על זה אחרת עכשיו אני
לומד ממנה המון פותח את הראש באמת לדברים חדשים...

רוב הפעמים שאנחנו אומרים את המשפט "לי יש ראש פתוח" תמיד
עולות אסוציאציות של סקס... זה נחמד וזה די ברור שיש מיניות
כמעט בכל דבר אבל תנו לי להגיד לכם שראש פתוח בסקס זה הכי
פשוט! זו לא חכמה גדולה... כשיש תשוקה כל אחד יכול לפרוח
ברגעים כאלו ולפרוץ מחסומים אבל שזה מגיע לטריטוריה השקטה של
השגרה של כל אחד מכם אתם לא מסכימים שיזיזו שם כלום... והרבה
פעמים מערכות יחסים מסתיימות בגלל זה, מי רוצה שישנו לו פתאום
את סדר היום? פתאום לעשות דברים שהוא לא רצה לעשות בתוקף? הרבה
פעמים אפילו נעדיף להישאר צודקים עם עצמנו... ולוותר על הצד
השני... "אני לא צריך את זה", "היא לא מתאימה לי..." כל
התירוצים שנתנו לעצמנו ועוד הרגשנו בסדר עם העובדה ששיקרנו
לעצמנו.
הכל כדי שחס וחלילה לא נשנה דברים בסיסיים בחיים שלנו. אני
פורח עכשיו, פורח בכיוונים חדשים, דרכים נסתרות, שבילים חדשים
מאירים את עיניי והאופציות הם אינסופיות... השחרור האמיתי הוא
לתת לצד השני לחדור ללבך באמת אפילו לדברים הכי כמוסים, תמיד
אפשר ללמוד כל כך הרבה במקום לשלול, להשוות ולכעוס... אל תכעס
על הצד השני כי אתה מפחד להתמודד עם מה שהוא מציע, ראה והבן
שהפחד קיים בך ובגלל זה אתה כועס עכשיו... המוח האנושי ייעשה
כל כך הרבה טריקים כדי למנוע התמודדות... כעס הוא אחד מהטריקים
האלה "עזוב אותי אני כועס!" זהו, כעס הוא התירוץ המושלם לחוסר
התמודדות, שים לב שבכל פעם שתפחד לעשות משהו תעלה בך התנגדות
רבים יתרגמו את הרגש הזה לכעס כי זה נוח... זה הכי קל... אי
אפשר לדבר איתך כשאתה כועס... ואתה יכול לקחת לך כמה זמן שתרצה
עד ש"תירגע" ואולי אז אפשר לדבר על זה... או שאולי תוכל להשתמש
באותה מניפולציה שוב "אל תדבר/י איתי זה על זה מכעיס אותי!"

אותי זה פשוט מצחיק אני רואה את כל כך הרבה בחיי היום יום
אנשים פשוט בורחים מעצמם וטוב להם עם זה. זה כל כך אוטומטי, כל
כך מושתת בשורשי המחשבה שזה כמעט נסתר מן העין ורבים מן האנשים
כל כך אוטומטיים בתגובות שלהם שהם עיוורים לכך לחלוטין...

אפשר לאהוב כל אדם בעולם, אם רק תרצה בכך.
לכל אדם יש את הכוח לעשות כל העולה על רוחו כולל הדברים שהכי
מפחידים אתכם. זה הכל בהסתכלות, ראו את היופי בדברים הקטנים כי
הם באמת משנים... די לברוח, ממי אתם בורחים? בן אדם יכול
להפסיק לרדוף אחרי עצמו ברגע שהוא יבין שאין לו לאן לברוח
מעצמו... לצערי רוב האנשים מפסיקים לברוח מעצמם ביום שהם
מתים...

כולנו נמות יום אחד אבל אף אחד לא מבטיח לנו שזה יקרה בקרוב...
לכן לא יהיה יותר נחמד להירגע כבר עכשיו?