|
אני מדפדף
בין מפות היסטוריות שממחישות
איך תל-אביב בלעה
את יפו ולא מבין:
לאן את הולכת?
כשהייתי קטן
התביישתי יותר מדי מכדי לשחק.
עכשיו, כשאני גדול,
אני משחק את כל
מה שלא שיחקתי
כשהייתי קטן.
חשבתי שניהלתי איתך רומאן
מבטים באמצע הרחוב,
או יותר נכון,
על התפר בין הרחוב לגן.
כשניסיתי לעבור
לישיבה מזרחית
לא הצלחתי לשמור
את שיווי המשקל על המעקה.
אחרי שהלכת,
שמתי לב שישבתי בכוון
ממנו באה התנועה.
אני אוהב
גנים עירוניים. הבניינים
בקצה המדשאה מבהירים לי
שאף אחד לא מוכר לי אשליות. |
|
|
משחקי מחשב לא
משפיעים על
ילדים קטנים,
כלומר, אם פאקמן
השפיע עלינו
כילדים, היינו
מסתובבים בחדרים
חשוכים, בולעים
גלולות בלתי
מזוהות ומקשיבים
למוזיקה
רפטטיבית
אחת במשבר זהות
רציני |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.