Liora Bernstein ליאורה ברנשטיין / לא שרתי על במות הקולקטיב ולא פישקתי רגל בכיכר

© 2004
לֹא שַׁרְתִּי עַל בָּמוֹת הַקּוֹלֶקְטִיב
וְלֹא פִּישַקְתִּי רֶגֶל בַּכִּכָּר
וְאִם לֹא תְּקַבְּלוּנִי בְּלִי תְּנַאִים
מוּטָב שֶׁתִּשְׁכְּחוּ אוֹתִי בִּכְלָל.
וְלֹא סְמַכוּנִי נֶשֶׁר וְדַיָּה
אֶלָּא מִתּוֹךְ כַּרְעֵי הָאֲדָמָה
וְלֹא תִּגְֹשוּ אֶלָי קָרוֹב מִדַּי
וְרַק תַּבִּיטוּ בִּי מֵהַמֶּרְחָק.

בֵּיצָה אֲנִי תַּמָּה וַעֲגֻלָה
כְּאֶבֶן מִתְגַּלְגֶּלֶת בַּשּ-ָדֶה
וְלֹא רָאָה אָדָם וְלֹא שָׁמַע
וְאִם הִבְחִין אֲזַי לֹא יזהה.
שְׁלֵמָה הָיִיתִי כָּל יְמֵי חַיַי
בֵּיצָה סַלְעִית פְּשׁוּטָה סְגַלְגַּלָה
וּבְקִרְבָּה גְּבִישִים בְּמֹושָבָה
עוֹלָם אַחֵר בְּתוֹךְ החֲשֵׁכָה.
וּמִגְּבִיֹשַי אֲנִי שׁוֹאֶבֶת אוֹן
וְהֵם צוֹמְחִים בְּבֶטֶן הַמְּעָרָה,
אֵינִי מַרְשָׁה לַקְּרוּם שֶׁלָּהּ לִבְקֹועַ
מִפַּחַד פֶּן תִּפְרַח לִי הַנְּשָׁמָה

וַאֲנָשִׁים יָבוֹאוּ אֶל בֵּיתִי
וְכָל אֶחָד יִטּוֹל גָּבִישׁ אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם
יִטְמֹן בַּכִּיס יֵלֵךְ מִשָּׁם בְּנַחַת
וּבְחַדְרוֹ יָצִיץ בָּם פַּעַם אוֹ פָעָמַיִם
אוּלַי יַנִּיח נִשְׁמָתִי בְּתוֹךְ עָצִיץ
אוֹ מַתָּנָה לִגְבֶרֶת מִזְדַּקֶּנֶת
וְגַם אֲנִי יֵשׁ לִי כַמָּה מֵאֵלֶּה
שֶׁל בְּנֵי אָדָם ֹשֶפַּסוּ מִן הַחֶלֶד.

אוּלָם גָּבִישׁ אֶחָד חָרִיג שׁוֹכֵן שָׁם
גָּדוֹל כְּנִיב קִדְמִי שֶׁל בַּרְדְּלָס
אַף פַּעַם לֹא חָזָה בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
וְרַק צָמַח וְגַם הִגְבִּיר בָּעֲלָטָה
וְאִם תַּקִיש בּוֹ צְלִיל יַפִיחַ כְּמַפֹּלֶת
וְהוּא חוֹלֵש עַל כָּל הָאֲבָנִים
שְׁהוּת דַּיָּה קִבֵּל לְהִתְפַּתֵּחַ
אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהוּא גַּם קְצָת אַלִּים

וְהוּא בִּפְנִים יָכוֹל לְהִתְנוֹעֵעַ
חֵרֶף טִבְעֹו, שֶׁל אֶבֶן הַדְּמוּמָה,
וְהוּא נוֹקֵש וּמְשׁוֹרֵר בְּלִי הֶרֶף
לַמְרוֹת חַיֵּי כְּפִיָּה בַּמְּעָרָה.
וְהוּא רוֹצֶה לָצֵאת , לִהְיוֹת לְטֶרֶף
שֶׁל צַיָּדֵי הָאֲבָנִים וְהַצּוֹרְפִים
לִהְיוֹת תַּכְשִׁיט עַל עֲטָרָה שֶׁל מֶלֶךְ
לִמְצֹא מָקוֹם בְּתוֹךְ הָאֲנָשִׁים
וְהוּא בּוֹגֵד וּמְסֻכָּן, אֲנִי פּוֹחֶדֶת
הוּא יַהֲרֹס אֶת צֶלֶם עוֹלָמִי
בְּכֹחַ הוּא פּוֹרֵץ מִתּוֹךְ הָרֶחֶם
וְאֶת בֵּיתִי נֹותֵץ לִרְסִיסִים.