לפני המווון שנים, במקום שנקרא "הארץ-התיכונה"... אה, לא,
במקום שנקרא
"הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה",
היה עץ שסק. זה היה עץ נורא נחמד, היו עליו המון שסקים. עד
שיום אחד הגיע איזה גולום מניאק והחליט שהטבעת שלו נמצאת בתוך
אחד השסקים. הוא חיפש המווון זמן ולא מצא כלום. אז הוא התעצבן
ואכל את כל השסקים יחד עם העץ. ואז כל אנשים
בארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה
התעצבנו עליו וניסו להרוג אותו. הגולום המסכן לא מצא את הטבעת
שלו ואחריו רדפו כל התושבים של
הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה
והיה לו רק שסק אחד. אבל לא סתם שסק... השסק האחד! שסק אחד
למשול בכולם! ולא מספיק שהטבעת חרפנה אותו כשהוא לקח ביס מהשסק
הוא התחרפן עוד יותר. אבל לא כמו שהוא התחרפן מהטבעת, השסק הזה
ממש חירפן אותו (נו, הוא היה אלרגי לשסק, המסכן) וזה יצר אצלו
עוד פיצול אישיות, פסיכי שיש לו אובססיה קשה לדברים קסומים
ומרושעים. וככה גולום, סמאגול ומשה (הפיצול אישיות השלישי שלו
שנוצר בגלל השסק) ברחו מתושבי
הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה
שרדפו אחריו במזלגות שלופים (פשוט כל האנשים
בארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה
היו פציפיסטים קיצונים ולא היו להם כלי נשק אבל כשגולום הרס
להם את העץ הם שכחו מזה לגמרי).
ואז הוא הגיע
לארץ-שליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-כי-היא-רק-ליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה.
ובארץ-שליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-כי-היא-רק-ליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה
היה גם כן עץ שסק וגולום, על כל האישיות המגוונות שלו, התחיל
לריב.
גולום: הטבעת! אני חייב למצוא את הטבעת!
משה: השסק! אני חייב לאכול את השסק!
סמאגול: הרגל! כואבת לי נורא הרגל! דרכתי על קוץ!
גולום ומשה: שתוק!
סמאגול: אבל זה כואב!
גולום נותן לסמאגול סטירה
משה: איה!
גולום: סליחה. ועכשיו לנושא חשוב יותר, מה עם הטבעת?!
משה: תשכח ממנה, אני צריך שסק!
סמאגול: הרגל שלי נורא כואבת!
משה: אולי תשתוק?! אני מנסה ללכת לאכול שסק!
גולום: הטבעת! אני חייבת למצוא אותה! למצוא את הטבעת! את האוצר
שלי!
גולום עושה פרצוף מפחיד כזה שהוא עושה כשהוא רואה את הטבעת
סמאגול: הרגל שלי...
גולום: שתוק או שאני אתן לך עוד סטירה!
משה: לא, אתה לא תיתן עוד סטירה, הקודמת ממש כאבה!
ואז גולום, סמאגול ומשה התחיל ללכת מכות כשהוא צורח מכאב.
ובינתיים, כשהם לא שמו לב הגיע חייזר קטן וירוק ואכל את כל
השסק שהיה על העץ.
לגולום נמאס לריב עם פיצולי האישיות שלו, הוא לקח אותם, שם
אותם בקופסא ושתל אותם באדמה שיצמח שם
עץ-פיצולי-אישיות-של-גולום. ואז הוא הלך לחפש את הטבעת בתוך
השסק שהחייזר הירוק אכל. גולום התעצבן על החייזר הירוק ונתן לי
מכה בראש עם נבוט. הראש של החייזר הפך לחציל והוא התפתל
בכאבים. "מגיע לך", מלמל גולום והתחיל לחפש בקדחתנות את הטבעת
המטופשת שלו כשהוא ממלמל בטירוף "מיי פרשס!" (בעצם זה היה אמור
להיות באנגלית אבל הוא לא ידע לאיית את זה) ואחרי שהוא לא מצא
כלום הוא התעצבן ואכל את השסקים שנשאר יחד עם העץ. ואז שוב,
הכל חזר על עצמו, תושבי
הארץ-שליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-כי-היא-רק-ליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה.
ובארץ-שליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-כי-היא-רק-ליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה
רדפו אחריו עם פרחים שלופים (כי הם היו עוד יותר פציפיסטים
מהאנשים
בארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה
ולהם אפילו לא היו מזלגות) והוא ברח. ואז הוא הגיע
לארץ-שהיא-קרובה-לארץ-שליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-כי-היא-רק-ליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה.
ובארץ-שליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-כי-היא-רק-ליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-הארץ-שליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-כי-היא-רק-ליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה.
ובארץ-שליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-כי-היא-רק-ליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-כי-היא-לא-ממש-כל-כך-קרובה-אל-הארץ-שליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-כי-היא-רק-ליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה.
ובארץ-שליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה-כי-היא-רק-ליד-הארץ-הזאת-שהיא-קצת-קרובה-לארץ-התיכונה-אבל-היא-לא-ממש-הארץ-התיכונה-כי-היא-רק-קרובה-לארץ-התיכונה.
לא, זה לא טוב, זה הרבה יותר מידי ארוך, למי יש כוח לקרוא את
זה?! הוא הגיע... יש לי רעיון! הוא הגיע לארץ-החיצונה! כן, זה
רעיון טוב, זה קצת יותר. אבל בארץ-החיצונה לא היה שסק. אבל היה
שם ברז. וגולום היה צמא, שסק זה דבר נורא מצמיא. ואז הוא ראה
שעל הברז כתוב משהו, נבואה עתיקת יומין שמנבאת את סוף העולם.
אה, לא, זה היה סתם גרפיטי. גולום שתה ושתה ושתה ואז הוא קלט
שהוא שותה מיץ שזיפים. הוא התעצבן כי היא לא אוהב מיץ שזיפים.
גולום נעמד על הברז וצעק "איכס! איזה מין ארץ זאת שאין בה
ברזים עם מים נורמליים?!" ושוב, התושבים בארץ-החיצונה התעצבנו
עליו שהוא אמר שהם גרים במקום בלי מים נורמליים והתחילו לרדוף
אחריו. אבל לא עם מזלגות ולא עם פרחים כי תושבי הארץ-החיצונה
לא היו פציפיסטים בכלל, הם היו מאוד אלימים ועצבניים והם רדפו
אחריו עם לפידים, קלשונים, סכינים וכבשים. גולום ברח אבל לא
הספיק, תושבי הארץ-החיצונה עשו ממנו שישליק.
גולום הסתובב לו בנחת על השיפוד ב"שיפודי סם" וחשב על איך הוא
יכול לברוח משם. אה, הוא לא חשב על זה, האידיוט, הוא חשב על
איך הוא יכול למצוא את הטבעת שלו בשיפודיה של סם. הוא הסתכל
מסביב וראה שלסם יש טבעת על האצבע אז הוא ניסר את השיפוד עם
קוצץ ציפורניים והוריד לסם את היד. סם צרח ואמר - "הצילו!
הפסיכי הזה חתך לי את היד!" וקשר את החולצה שלו על הזרוע כדי
לעצור את הדם. פתאום מהמטבח נכנסו מרי ופיפין, הם לבשו רק
מכנסיים ובקצוות של המכנסיים היו תקועים להם שטרות של 4
אגורות. "למה הוצאת אותנו ממופע הסטריפטיז?! הרווחנו מלא כסף!"
"אלה שטרות של 4 אגורות, קיבינימאט! היף שניה, אין דבר כזה
שטרות של 4 אגורות!" צרח סם. מרי ופיפין הסתכלו אחד על השני
במבטים מטופשים ואז הם קלטו שהיד של סם נחתכה "ממה זה קרה?"
שאל מרי, "אמרתי לך לא להכניס את היד שלך לתוך הבלנדר!" אמר
פיפין, "ראית מה קרה לפרודו בגלל זה!" סם הסתכל על הבלנדר
שבתוכו הייתה יד כרותה ומדממת ואז הסתכל אל גולום, "אבל הפסיכי
הזה הוריד לי את היד!" הוא צרח והצביע על גולום, בעצם הוא לא
ממש הצביע, הוא ניסה אבל לא הייתה לא יד. גולום הוריד את הטבעת
מהאצבע של סם והסתכל "טמבל! זאת לא הטבעת שלי!" הוא קרא והתחיל
לקלל בלי שליטה בכל שפה שהוא מכיר. סם הסתכל עליו במבט כזה של
מנגה והייתה לו טיפה גדולה בצד של הראש והוא חשב, "אפשר לחשוב
שאני אשם שזאת לא הטבעת שלו". אז הוא זרק את גולום בחזרה אל
השיפוד שלו, נתן לו שקית של טבעות בצל ואמר "הנה, תחפש לך את
הטבעת שלך!"
וגולום כמובן התחיל מיד לחפש.
אבל בינתיים השסק האחד היה בתוך הכיס שלו, חצי אכול. וגולום לא
ידע שזה יכול להרוס לו את החיים בצורה משמעותית. אבל גם אם הוא
היה יודע לא היה לו אכפת כל עוד הטבעת אצלו אז אין לו שום בעיה
שכל העולם יתפוצץ ויוצף במשחת שיניים, העיקר שהוא יכול להעלם.
גולום עדין לא מצא את הטבעת ונמאס לו באופן קיצוני מארצות
שהשמות שלהן מכילים יותר משלוש מילים. אז הוא הלך למורדור.
כמובן שסם, מרי, פיפין וכל תושבי הארץ-החיצונה רודפים אחריו
ורוצים להרוג אותו אבל כמובן, זה לא הזיז לו. הוא לקח עוד ביס
מהשסק האחד ונעלם. "מה?!" הוא צרח, "מצאתי את הטבעת!" והוא
התחיל להתפתל ולצרוח ולהתחרפן. אלף קטן שהיה עסוק בלזרוק אבנים
לאוויר פגע בו בראש. צליל חלש ששומעים כשפוגעים במשהו חלול
נשמע וגולום הבלתי נראה נפל על האדמה. "פגעתי במשהו!" צרח האלף
וחיפש במה הוא פגע, גולום שהתאושש ראה שיש לו טבעת פלסטיק
ירוקה ומוזרה ובגלל שהוא לא היה ממש בהכרה מלאה הוא ניסה לגנוב
לו את הטבעת, האלף צרח והרביץ אבל זה לא עזר, גולום הוריד לו
את האצבע, האלף נבהל וברח בצעקות וגולום הבין שזאת לא הטבעת
הנכונה. הוא התעצבן ושם אותה על האצבע שלו, יחד עם הטבעת של סם
(הייתה לו אהבה משונה לטבעות) והמשיך לחפש כמו פסיכי. מתישהו
נמאס לו שהוא בלתי נראה כי הוא לא ראה על איזה אצבע הוא שם את
הטבעת, הוא לקח עוד ביס מהשסק ושוב חזר להיות נראה. הוא גם ראה
שהוא בטעות שם את הטבעת של האלף על האף במקום על האצבע. הוא שם
את הטבעת במקום נורמלי והמשיך לחפש.

ובינתיים, במקום אחר.
סם, מרי, פיפין וכל תושבי הארץ-החיצונה רדפו אחרי גולום המון
זמן, טוב, לא כולם רדפו אחרי גולום. אחרי מרי ופיפין גם רדפו,
רדפו אחריהם כל המעריצות השרופות שהוא בהופעת החשפנות בשיפודיה
והם ניערו אותן וניסו להעיף אותן מהם. בקיצור, הם רדפו. אבל לא
מצאו את גולום כי מתישהו נהיה בלתי נראה והם ישבו לנוח כי אם
הוא בלתי נראה הם לא ימצאו אותו.

גולום גנב שק שינה מחנות "כל הציוד למטייל בארץ התיכונה" והלך
לישון. אבל הוא שם לב שכתוב "הארץ-התיכונה" וזה אומר שהוא
בארץ-התיכונה! גולום שמח מאוד כי עכשיו הוא יכול סופסוף ללכת
אל מורדור. הוא לקח את שק השינה הגנוב שלו, נכנס לתוכו והתחיל
לנחור תוך כדי שהוא ממלמל מתוך שינה מילים מוזרות כמו "מי
פרשס!" וניסה לעשות את המבט המשונה שלו אבל הוא לא יכל כי
העיניים שלו היו סגורות.
גולום פקח את העיניים. מתברר שהוא ישן ליד מדורה. "אני לא זוכר
שהדלקתי מדורה לפני שהלכתי לישון", הוא אמר, חצי ישן. "אבל אם
היא דולקת אז זה אומר שלא זכרתי לכבות וזה לא פלא ששכחתי
שהדלקתי אותה..." הוא קם וניסה לכבות את המדורה. זה לא כל כך
הצליח, היו עוד המווון מדורות דולקות מסביב. "שריפה!" צרח
גולום, "שריפה!" הוא הסתובב במעגלים בתוך האש והידיים והרגליים
שלו הוכפלו פי עשרים כמו במנגה. "תהיה בשקט כבר!" נשמע קול
מאחוריו, גולום הסתובב. מאחוריו היה משהו עם זנב וקרניים. "אני
מנסה לישון!" "יש פה שריפה!" צרח גולום, "תעזור לי לכבות אותה!
מהר!" המשהו עם הזנב והקרניים התעצבן. "זאת לא שריפה! אתה
בגיהינום!" גולום המשיך לצרוח בפאניקה, "שריפה שריפה!" אז
נעצר. הוא הסתובב לאט לאט והסתכל על המשהו עם הזנב והקרניים.
"אז זה אומר שאני מת!" אמר והתחיל לצרוח בפאניקה "אני מת! אני
מת!" והמשהו עם הזנב והקרניים צחק ברשעות. "מוהאהאה!" "אתה
צריך משהו נגד כאב גרון?" שאל גולום. "לא!" קרא המשהו עם הזנב
והקרניים, "אני עושה צחוק מרושע! מואהאהא!" גולום הלך קצת
הצידה, שם את האצבע שלו ליד הראש וסובב אותה. "פסיכי..."
מילמל. "מי שמדבר!" אמר המשהו עם הזנב והקרניים וגולום התעצבן.
"אבל למה אני מת?" הוא שאל, "כי בזמן שישנת אמרת כל הזמן 'מיי
פרשס!' וישר שמעו אותך למרחקים. ואז כל תושבי הארץ החיצונה באו
והרגו אותך בזמן שישנת". גולום הנהן. הוא לא ממש הבין למה הם
רדפו אחריו אבל הוא משך בכתפיים והתחיל לחפור בין הלהבות, אולי
הוא ימצא את הטבעת.