נטע הייז / רגע של |
ושמי הערב זהרו בתכלת וורוד.
הרגשתי פתאום הווה
חיה ונושמת,
שואפת אוויר של בין ערביים.
וסביבת בית מגוריי
שתמיד נדמתה כה כעורה
לבשה פתאום שמלה לבנה
וענדה עדיים מוזהבים;
והרוח הקרה
ליטפה אותי- המשתאה,
והייתי
קיימת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|