כשאבוא אלייך ונשימותינו יתערבבו זו בזו ויצרו מערבולת של חום
ופחדים, אני אהיה שלך וגופי יעמוד עירום וחשוף אל מולך.
ביום ההוא, כשאעמוד מולך, כולי כואבת בתוך עצמי ומוכנה אליך
אתה תשלח ידך אלי ועינייך הכחולות יחוררו בי חורים ואתה תדע
הכל ואני אדע אותך שוב.
כשנעמוד זה מול זו ועינייך יביטו בתוך עיני ואתה תראה שם את
עצמך, והכאב שלך ישתקף מעיני אל תוכך ונדע ביחד וכל אחד לחוד.
נפגש מתחת לכוכב שלנו, שיפסיק לנשום בתוכו וישקוט ויביט בי ובך
והרגע יהיה שלנו.
ואני אפול אל זרועותייך שגופי מעולם לא שכח ואתה תשתוק, והקרח
שבעינייך לא ימס והשקט שלך יזכיר לי את מה שהיה ומה שנגמר.
טעם תשוקתך ייזל על שפתיי ואני אטעם ממנה בתאווה כאילו הייתה
תשוקתי שלי ותשוקתי שלי מעולם לא הייתה.
אני אפול לתהומות שלך והם אפלוליים וקפואים ואין לי נחמה אליהם
ואני בתוכם ואתה בתוכי, תמיד.
משהו נעלם בינינו ומשהו נשאר בתוכי.
ואז אני אסתובב ואלך, ליבי יישאר בידך ובעצם שם היה תמיד והחלל
השחור שבנינו היה יעבור לתוכי ואני אטבע בו ואמשיך ללכת ואהבתך
תשכח בשקט לילי ותעלם אל תוך התהום שלך והתהום שלי שלעולם לא
יהיו עוד לאחת.
וזה יהיה הסוף.