יש כל כך הרבה דברים שאני שונאת.
לפעמים כבר נמאס לי לספור אותם, זה מתסכל לדעת שיש כל כך הרבה
דברים שאתה שונא, ועוד יותר מתסכל לדעת שאתה מוקף בהם בתדירות
גבוהה כל כך.
אני שונאת צביעות - דבר כזה דוחה, להגיד שאתה חושב ככה וככה
ומתנהג ככה וככה ובעצם אתה בדיוק מה שאתה אומר שאתה לא, שקרן,
אינטרסנטי, מתלהב, מגעיל... פשוט מגעיל.
אני לא אומרת שצריך להיות מתחסדים ולא לשקר כי בסך הכל אם חברה
באה ושואלת אותי אם המעיל החדש שלה יפה ולדעתי הוא נראה כאילו
איזה גמל לא התאפק ועשה עליו את צרכיו ברור שאני לא יגיד לה את
זה וישים איזה חיוכון נחמד על הפנים ויאמר שהוא "נחמד" אפילו
"חביב"... מה שאני מדברת עליו זה דו פרצופיות זה להיות דבר אחד
ולהגיד דבר אחר, זה לצחוק ולהיגעל מאנשים מסוימים כשבעצם אתה
מתנהג בדיוק כמוהם.
אני שונאת אינטרסנטיות - אני לא מדברת כאן על לרצות להשיג את
מה שאתה רוצה, או לפעול בשביל להשיג את מה שאתה רוצה, אני
מדברת על איך שעושים את זה, אפילו עם זה בדברים הקטנים.
להיות מוכן לגרום לבנאדם לעזוב את מה שהוא עושה או רוצה בשביל
שאתה תשיג את מה שאתה רוצה, זה לשכנע אותו להאמין במשהו, לגבי
עצמו או כל דבר אחר, בשביל שזה יפעל לטובתך או לפי רצונך, זה
לא להניד עפעף בזמן שאתה דורך על החברים שלך או על מי שמסביבך
רק בגלל שאתה חושב שמגיע לך לקבל הכל. וזה דוחה!
אני שונאת קמצנות- אני לא מדברת על לשמור על הרכוש שלך, על
לדעת שמי שמבקש ממך את אותו הדבר המסוים לא מגיע לקבל או שלא
יחזיר או יעריך, אני לא מדברת על להגיד לא למישהו שמבקש ממך
משהו גדול או שיקר לך ואתה לא מרגיש שמגיע לו או שאתה רוצה
לוותר על הדבר הזה, אני מדברת על פשוט לא לתת, בכל מחיר, לא
משנה מזה, העיקר לא לתת למישהו ליהנות ממה ששייך לך, פשוט כי
אתה מרגיש שלא בא לך להתחלק, לא בא לך שמישהו יפיק תועלת או
שמחה ממה שיש לך, אפילו אם לך עצמך אין בכלל שימוש בדבר הזה.
זה כל כך מגעיל!
אולי אני קטנונית, אולי פרפקציוניסטית, אולי מצפה קצת יותר מדי
מהאנשים שאני מכירה אבל כזאת אני, אני לא אומרת שאני מושלמת
בכלל לא, אני רחוקה מכך אבל כשאני רואה אדם שכולל תכונות כל כך
גועליות אני לא יכולה להתעלם מזה... זה עושה לי בחילה! |
