מהרגע שבו אתה נושם את נשימתך הראשונה, אתה נכנס למבוך ללא
מוצא ומבוך זה הוא חייך שלך ויש בו הרבה כניסות והסתעפויות
והרבה עליות ומורדות. המון סיטואציות מפתיעות והרבה רבדים
כמוסים שאפילו לך ממש לא מובנים. אתה מגיע לעולם לעתים קודר
ומנוכר ורוב הזמן אתה מנסה לשרוד ולהיות מאושר והילדות היא כל
כך תמימה וגדושה באירועים שיעצבו את אישיותך במהלך השנים. כל
מיני קורסים וחוגים שצריכים להקנות לך אי אלו כישורים. וכל
הזמן אתה במסגרות מוקף אנשים ובמהלך השנים זוכר הרבה פנים וגם
שמות של גננות, מורים ומדריכים רוחניים ואתה מעצב לך תבנית,
אשיות ואופי ואתה רוצה להאמין שאתה מיוחד ללא דופי ובנוי מחומר
נדיר ועשוי ללא חט ואתה מפחד לדעת שאתה בעצם מת. ואתה רוקם
ופורם קשרים ויודע אהבות, בגידות, מזימות ושקרים. אתה מנצח
ואתה מנוצח ואתה הכי חזק והכי חלש. אתה גיבור ואמיץ ומפוחד כמו
ילד ואתה רוצה להאמין שאתה לא הולך בתלם. אתה צובר אינסוף
חוויות חלקן טובות וחלקן פחות ומחליט לזכור רק את מה שנח ונעים
ואתה מזיל דמעות כשעצוב ושחור מבפנים. אתה אוהב ושונא ולא יודע
בדיוק לזהות מה אתה רוצה. אתה מוקיר ומזלזל ואתה עצוב ואתה
צוהל. אתה שייך ואתה בודד ואתה הרבה פעמים פשוט כואב ולא יודע
אפילו מה הסיבה ופחות מדי מרגיש שאוהבים אותך. בעצם כולם
אוהבים ואת מי אתה אוהב? ומה גורם לכאב לחלוף ומה נעים ומה
טוב? וצריך כל הזמן להמשיך ולחשוב גם כשרוצים לתת לראש לנח,
לעכל, להבין את מה שכל השנים התחולל. ונזכרים בים, במגע, בירח
בכוכב ובוכים חרש בלילה על הכר ונושאים כל יום מחדש את אותה
התפילה- שהיום הבא יתעלה ויוסיף להיות נפלא. הולכים לצבא מתוך
אידיאולוגיה ומרגישים גאווה ומפסיקים ללמוד במכללה באמצע השנה
השנייה כי העצב פקד אותך וכולם מרימים גבה כי ילד פלא אתה. ואז
המבוך מוסיף ומתפתל כשצריך לבחור כיוון בכל תחום, כי אתה כבר
בוגר, והזמן - אתה חייב למהר.
אז אתה עובד בעבודות הכי טובות כי אתה מצטיין אבל אתה מרגיש
שכל העולם אותך מזיין. ומפטרים אותך ואתה ממקום למקום מטלטל
וכל זמן מה מוצא את עצמך במקום אחר ואתה מבין שלא נולדת
למסגרות, אתה נועדת לגדולות ולא יקום הבוס שיגיד לך מה לעשות.
אבל אתה חייב להתפרנס וגם התחום הרומנטי אליך לא מחייך, אתה
משקיע ולא מקבל תמורה, אתה מדמה שאוהב ושלא מחזירים לך אהבה
ואתה נחשף וחושף את חייך כקלף לאנשים שלא שווה להכניס אותם
לעולמך כי מחר הם כבר לא יהיו חלק ממך. אתה רוקם חלומות שאת
רובן מקווה להגשים ומה יהיה אם חייך יקטעו באופן פתאומי ונחרץ
- כל מכריך יזילו דמעה אבל למי באמת יהיה אכפת? ואתה רוצה כל
הזמן להיות בשליטה ולדעת הכל מכל יותר טוב מכל אחד וכבר התרגלת
רוב הזמן להיות לבד, כי בסופו של דבר זה הכי נחמד והפחדים שאתה
מייצר ובונה והצלקות שרואים בעניים והדמעות זולגות כבר שנים
ואתה מרגיש כל כך חלול מבפנים והעיקר ורצות את האחרים והעיקר
להתפתח ולקטוף עוד ועוד הישגים ושיאים והשנים הם כל כך מהר
חולפים ומה תעשה באלו הנותרות שעוד לפניך ואיך תטיב ותחייה את
חייך והאם לתובנות ומסקנות כבר הגעת והאם עשית את כל מה שחפצת
והאם השגת כבר את הכל והאם אתה זוכר מה עשית והרגשת אתמול
ואלוהים הוא בטח קיים הוא מחזק אותך לאורך הדרך שלא תיפול, שלא
תסטה ותלך לאיבוד שלא תמצא את עצמך ותרגיש יותר מדי אבוד.
והשנים הן ממך חומקות והמבוך הוא כל כך ארוך, והיציאה ממנו היא
בנשימה האחרונה שתנשום ואז אתה תדע שמיצית את חייך עד תום. |
