אני רק חי מיום ליום, מחשבה למילה,
במילים אשר מתפתחות בראשי.
אני רק זועק כאב רבים אשר נשרט בזיכרוני.
אני תקליטור שבור המתנגן לאיטו עם קפיצות רבות ותמוהות.
אני שר מנגינה לא נגמרת של עצב ויגון אשר משרתות את מוחי.
אני רק יושב וכותב או חושב,
אני רק נע ונושם.
אני רק צל העוקב אחר ההולך באור, אי, אני הוא הצל.
אני מקיף באפלתי, בתקוותי האבודה,
את אלו המאבדים כל סיבה.
הנשארים אדישים ומבכים את ימי ימיהם הקצרים של חייהם.
אני, רק אני, יושב לבדי, בודד בדיכאוני,
בגלי הכאב אשר נופלים על ליבי ונשמתי,
על קברם הרך אשר נמצא בי.
אני רק השראה גלמודה, רק אהבה בודדה,
אני רק בנוי משאריות העבור המתוק,
אני הוא, אני הוא הצל. |