לא יהייה שם ארון,
ולא קהל רב.
רק קומץ מכרים
ואחד או שניים חברים.

לא בכי תמרורים
ולא תפילות לאלוהים,
לא דממה, ולא קול זעקה מרה.

רק אחד בגיטרה ינגן
את "רומיאו וגולייט"
והוא היחיד שמשהו בתוכו כרגע מת.

הם יחזרו אל עיסוקיהם,
כרגיל, ישמעו חדשות
וימשיכו לשכוח כיצד לבכות.

ורק אחד ימשיך לשבת על הקרקע
יאחז בידיו את הגיטרה
ויפרוט מנגינות מתמשכות
ובכך יפיג את השקט והשיממון
שבדרך כלל שורר בזה המקום.

ובעזרת מנגינותיו הבלתי פוסקות
היא רוכשת מכרים חדשים
ולאט לאט נפרדת מהישנים...