במבט לאחור, נהניתי. אפילו שזה בכלל לא היה כמו שמוקי אמר.
הכל התחיל כשהייתי בבדיקה החצי שנתית שלי אצל הוטרינר והוא
החליט שכבר הגעתי לפרקי ושאני צריך פורקן. הוא אמר לרותי שהוא
יחפש לי שידוך מתאים ושהוא כבר יודיע לה.
אני ישר רצתי לספר למוקי.
מוקי הוא חבר שלי, אפילו שהוא קוקר ספנייל. הוא אמר שכבר הגיע
הזמן, כי הוא היה כבר עם איזה מיליון נקבות וזה פדיחות בשבילו
להסתובב עם חתול בתול כמוני.
מוקי אמר שעד שהוטרינר יתקשר אנחנו צריכים להתאמן. היינו
הולכים לעשות את זה בחדר של דנה כי יש שם פוסטרים של כל מיני
חתולות וכלבות בפוזות סקסיות. אני הכי אהבתי את הג'ינג'ית
בקולר האדום שממול לדלת. מוקי היה דלוק על הכלבונת פודל שמעל
למיטה. כל פעם שהיינו נכנסים לחדר הוא היה הולך ונותן לה
נשיקה. אחר כך היינו מאוננים.
בשביל להתאמן.
מוקי אמר שלאונן זה לא מספיק ושזה לא בושה להשתמש בכבשת צמר של
דנה בשביל קונטרה. אבל אני לא רציתי. אני אמרתי לו שאני אחכה
לדבר האמיתי.
אחרי שבוע הוטרינר התקשר ואמר לרותי שהוא סידר לי פרסית
יפהפיה, בדיוק כמוני, ושבטח ייצאו לנו גורים יפים. למחרת באו
הבעלים שלה, בחור ובחורה צעירים כאלה, ולקחו אותי בארגז שלי
לדירה שלהם. מוקי נתן לי דגשים אחרונים. הוא אמר לי לא להתלהב
יותר מדי כי בנות לא אוהבות את זה. ושאת הכל אני יעשה בעדינות
אבל בתקיפות. כמו גבר. "אל תבייש את הפירמה" הוא נבח אלי
כשהייתי בדלת.
בדירה שלהם היה ריח מוזר. חזק כזה. איך שהרחתי אותו הרגשתי
שמסתחרר לי הראש. וגם נעמד לי ה...., אתם יודעים. בהתחלה חשבתי
שזה בה מהספה שלהם אבל אז הבנתי שזה בה ממנה. דווקא חתיכה.
קראו לה פאצ'ה והיא הייתה קצת יותר מבוגרת ממני. מוקי אמר לי
פעם שזה הזיווג הכי טוב. זכר צעיר עם מרץ ונקבה עם נסיון.
הייתי קצת נבוך ולא כל כך ידעתי מה לעשות. רציתי לשחק אותה
קול, אבל זה היה קצת קשה כי מכל מקום בחדר היה אפשר לראות
שעומד לי כמו טיל.
אבל לא הייתי צריך לחכות הרבה זמן. היא ניגשה אלי, ככה
בנונשלנטיות והתחככה בי בפנים. אני התחככתי בה בחזרה וכבר
התחלתי לחשוב שהכל בסדר ואז היא דחפה אותי עם הכף וברחה לקצה
השני.
זהו. בטח קלטה עלי שאין לי נסיון.
הורדתי את הזנב בין הרגליים וכבר חשבתי להכנס חזרה לארגז. אבל
אז היא התקרבה אלי שוב, התחככה ועוד פעם ברחה. זה נורא בלבל
אותי. חשבתי שאולי היא לא כל כך בסדר. זאת אומרת, בראש. אבל
בפעם השלישית שהיא עשתה את זה, נפל לי האסימון.
פור פליי.
מוקי אמר לי שיש כל מיני טקסים רק אף פעם לא בדיוק הבנתי למה
הוא מתכוון. עכשיו זה היה ברור. מרגע שהבנתי שיחקתי את המשחק
מה זה טוב. היא הייתה באה, מתחככת ובורחת. אני הייתי מיילל
קצת, רודף קצת ואז מחכה שוב. ככה כמה פעמים.
ואז היא התקרבה אלי ובמקום להתחכך היא התכופפה נמוך, נמוך, ככה
עם הבטן צמוד לרצפה ועם העיניים היא אמרה לי "בוא".
עצמתי את העיניים ואמרתי לעצמי. זהו זה, ג'ינג'י. הגיע הרגע.
עליתי עליה, נכנסתי לפוזה ו...אז הכל התחיל להשתבש.
גיליתי שזה לא כל כך פשוט למצוא שם את הנקודה. קודם כל יש את
הזנב שלה ואפילו שהיא מזיזה אותו הצידה הוא עדיין מפריע. אחר
כך היא הייתה זזה כל הזמן. ואני ניסיתי להיות מאוד עדין ולא
להכביד עליה, אבל מה הייתי יכול לעשות שמדי פעם הייתי דורך לה
קצת על השיער?
וחוץ מזה האנשים האלה שלה לא עזבו אותנו לרגע. כל פעם שהייתי
עולה הם היו צועקים "אולה" ואחר כך מוחאים כפיים בקצב ומעודדים
"יאללה ג'ינג'י. יאללה ג'ינג'י". לא יכולתי להתרכז ככה.
ואני מחפש ומחפש ומחפש ולא מוצא. וזה שהם היו שם רק עשה לי את
זה יותר קשה.
אחרי חצי שעה הם פתאום הלכו להם לחדר השני ואני כבר חשבתי שסוף
סוף אני יוכל לעבוד קצת בשקט אבל הסתבר לי שהם בסך הכל הלכו
להביא מצלמת וידאו בשביל לתעד את הארוע.
רק זה היה חסר לי. שיצלמו אותי ואותה עושים את זה כמו טומי לי
ג'ונס ופאמלה אנדרסון. לכו תדעו מי יראה את זה אחר כך. מוקי
בטח היה מאושר אבל אני כל הזמן חשבתי מה סבתא שלי תגיד כשהיא
תראה את זה.
אז הלכתי הצידה. חשבתי שהם אולי ישימו לב שזה מפריע לי לתפקד
אבל במקום זה הם ניצלו את הזמן בשביל להרכיב את החצובה.
פאצ'ה הסתכלה עלי במבט מבקש. היא אמרה לי לא לשים לב עליהם.
אמרה שגם היא שונאת אותם אבל אין לה מה לעשות. אני רציתי
הביתה. דמיינתי איך אני חוזר חזרה הביתה לרותי וראובן. אוכל
מהאוכל שלי וממשיך לאונן על הג'ינג'ית שלי. אבל אז נזכרתי
במוקי.
פתאום דמיינתי איך הוא יהיה מאוכזב ממני ואיך הוא יצחק עלי על
זה שהייתה לי את ההזדמנות, שאפילו לא הייתי צריך לעשות שום
דבר, שסידרו לי כזה סידור שאפילו לא הייתי צריך להלחם או לחזר
וגם את זה פיקששתי בגדול. ואז הוא יגיד לי שאני תינוק ושביישתי
את הפירמה אפילו בלי לתת פייט.
לזה לא הייתי מוכן. אני אולי יצאתי מהבית חתלתול אבל או שאני
חוזר חתול גבר או שאני לא חוזר בכלל. זקפתי את האוזניים, מתחתי
את הרגליים והתעלמתי מהקריאות שלהם ומהמצלמה שלהם וניסיתי עוד
פעם.
ניסיתי וניסיתי וניסיתי וניסיתי עד שהרגליים שלי כאבו וכל הגב
שלי דקר ממאמץ ובכל זאת לא הפסקתי, והמשכתי והמשכתי והמשכתי
ואז ....זה קרה.
אני לא יודע איך, אולי בגלל שהייתי עייף וכבר הפסקתי להתאמץ
אבל פתאום הרגשתי שאני בפנים. ואז הרגשתי את זה.
זה נמשך אולי ארבע שניות. ובכל הזמן הזה חשבתי לעצמי, זהו? זה
כל הסיפור? ההרגשה הייתה כמעט כמו זאת שהרגשתי בחדר של דנה עם
הג'ינג'ית מהפוסטר. אבל בכל זאת היה משהו שונה. כי עכשיו סוף
סוף הייתי חתול גבר ולמוקי לא יהיה פדיחות להסתובב איתי.
מה שכן, הייתי מה זה עייף אחר כך. נפלתי לאיזה ארבע שעות.
ביומיים שהייתי שם עשינו את זה עוד כמה פעמים ואז נפרדנו
בידידות ובלי יותר מדי סצנות.
כשנכנסתי הביתה רותי הסתכלה עלי ככה בגאווה ורצתה לשמוע חוויות
מהבחורה של פאצ'ה אבל אני רצתי לסלון לספר למוקי.
"נו? השחלת?" הוא נהם לי מהכורסה.
ואני עניתי, "כמו גדול".