יש צלילים שמהדהדים מרחוק, כאלה שתמיד תזהה. כמו הצחוק של אמא
שלך אפילו עם זה ממרחק עצום. או הרעש של האוטו שלכם כשאתה הולך
ברחוב, או רעשה הצפצפה, תמיד תזהה אותו, אבל מי שתחפש לא יהיה
בפנים. זה בד"כ אותו דגם רק בבעלות מישהו אחר.
אחד הצלילים שאני אוהבת זה הנקישות עקב של אמא שלי, גם כשהיא
נמצאת בחניה אני ישר מזהה שזאת היא שבאה הביתה, כמובן שגם רעש
המפתחות שלה, וגם הצורה של סגירת דלת המכונית נשמעת לרחוק. את
הדרך שבה היא סוגרת את המעלית ונכנסת הביתה, ישר אני יודעת
להגיד "היי אמא". חוץ מהפעמים הנדירות שבסופן זהו אח שלי, אבל
אין מה לעשות הם באמת דומים.
לאבא שלי אין רעש, הוא שקט. אולי רעש הנעליים שלו לפעמים נשמע,
אבל זה רק עם נעליים פתוחות. זה נשמע כאילו הוא רוצה להרוג את
הרצפה, אבל הוא בכלל לא עצבני.
לי, לי בטח יש רעש של צחוק, ושל קול, כזאת אני. תמיד יזהו אותי
מרחוק לפי הצחוק הקולני שלי. לא מזמן משהי שאלה אם הייתי
איפשהו, כי היא שמעה מישהי מדברת מתוך אוטו בדיוק כמוני, אבל
זו לא הייתי אני.