עומד מהצד, מביט בכל מסביב,
סתם תמונה קודרת ביום של אביב,
ומשהו מתגלגל בבטן,
כאילו חשמל באוויר,
ואני מחפש זוג עיניים תמימות,
שבוהות להן בקיר.

היי... יש בה עיניים, קטנות ויפות,
גם היא עומדת בצד, ומצפה לבאות,
אני מתחיל להתמקד, לאט חודר,
בין כל ההוזים, את המסתוריות שלה שובר,
כן, כי אני מבין דברים לפי המבט,
אני רוצה לפצח את הסוד שלה לאט לאט.

והסוד שלה כל כך כבד,
היא לא צריכה לעשות הרבה,
ואני את עצמי מולה מייד מאבד,
יש לה משהו בעיניים, משהו קטן ומסוכן,
מין חלום, לעוף לשמיים,
ולצבוע את הירח בשחור ולבן.

אני עדיין נעוץ, לא נותן לה להתחמק,
כי היו לי כבר מבטים ועכשיו הכל ריק,
כולם ברחו לי בין הידיים בשלב מסויים,
ככה בשניות, עוד לפני שהחלטתי שאני קם,
כבר כמעט השגתי, והיה ניצוץ של זהב,
לקחתי את הצבעים, והרגשתי מין כוכב.

אבל הפעם חשבתי, זה לא סתם כוכב,
הסוד שלה מסנוור, היא הביטה וקצת כאב,
העיניים פשוט פילרטטו,
It's Must Be Love...
ומסביב הכל שאנטי שמפזר לו ריח,
בין כל הכוכבים הפוזלים,
הסוד שלה מלא מסתוריות כמו הירח.

אבל הסוד שלה, היה בו מין שד,
קטן ומסוכן, היא לא עשתה הרבה,
הוא רק נגע, גרם לי רצון להתאבד,
ישבנו בארבע עיניים, ודיברנו לשמיים,
היא אהבה את השחור, ואיפרה את הלבן,
והמבט שלה, מקרוב הבנתי,
היא סתם עוד כוכב קטן.

וכן... היה לה שם חלום,
מבט מסתורי,
אבל בשבילי רק עוד סיוט,
בשבילה פשוט הגיע תורי
צבענו לאט בצבעים שונים,
ואז נעלם לה החיוך מהפנים,
היא נשכה בתמימות את הסיגריה,
וכיבתה לי על השפתיים,
ואז בין רגע, נעלמה לה לשמיים...

ושוב נותרתי לבד, מביט מסביב,
אבד לו עוד מבט מסתורי, ביום קודר של אביב.