חיוכים קטנים
שנועדו להסוות רגעים גדולים של צער
מבטים כבויים
שסופם לבסוף להתגלות
עומדת מול ראי
ועוצמת את העיניים
לא נותר עוד למה לקוות
קוראת מילותיך בתאווה ב
שקיקה אינסופית
ניזונה משקריך
שהיו בשבילי לאמת האכזרית
ואני
התרתי לך לקרוא בי
ראשך הסתת לא הסס
רציתי ש
תיגע, תרגיש, תהיה.
אפשרתי (הפשרתי)
ואתה בדעתך נותרת קפוא
הניצוץ דעך, הפכו עיניי קהות,
חלולות, שקריות
למען הסתר עצמי
ממני, בעיקר
ממך
רציתי שתגלה בי רגעי אמת
אתה רואה דרכי כלא הייתי
אך מעטה השקר ממאן להישבר
ואני נותרתי
לבדי
אתה יודע שרציתי להגיד תודה. פשוט לא הספקתי. |
