עמית, למה לקחו אותך ממני?
למה עכשיו כשאני צריכה אותך כל כך
אני רוצה להגיע לגן עדן, לראות אותך מחכה לי.
לראות אותך אומר: "ניצן הנה את,
התגעגעתי... אני אוהב אותך".
והדמעות לא מפסיקות לזלוג
והכאב עוד מכה בי בעוצמה,
ואלוהים יושב, שותק.
ואנחנו כאן למטה, חיים במלחמה.
רוצה חיים במציאות אחרת,
חיים שבהם גם אתה.
בלי אוטובוסים מתפוצצים וחגורות נפץ,
רציתי שתמות בשקט, תמות מזקנה.
והדמעות לא מפסיקות לזלוג
והכאב עוד מכה בי בעוצמה,
ואלוהים יושב, שותק.
ואנחנו כאן למטה, חיים במלחמה.
מאז אותו פיגוע,
אני לא אותו דבר.
הפכתי לכותבת שירים (עלובים),
עמית, תראה מה המוות שלך עשה לי לחיים...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.