הולדת התודעה
ובשש בערב נשמעה זעקה חדה מן החדר הסגור, וארבעת קירותיו
הלבנים בריח ליזול של בית-החולים הזדעזעו. הגבר הגבוה עם החלוק
הלבן שלף שתי אצבעותיו הארוכות מתוך תוכי ופלט:" מזלטוב" בקול
חלול וחד-גוני.
אני עצמי הייתי שרועה על גבי כמעולפת, כוחי תש ושעות ארוכות
חלפו עד שהצלחתי להזרים מעט אוויר צח לריאותי. כשלוש או ארבע
דמויות לבנות טופפו-ריחפו סביבי, מדברות אלי, בוחנות את מצב
הכרתי, וכוונתן טובה.
"..מים, מים..", דומה שמישהי מילמלה, כנראה היתה זו אני,
ואחת מן הדמויות חשה להרטיב שפתי במטפחת לחה. הייתי שם, בחדר,
אך הייתי גם מקום אחר. נהנית מבלי דעת מרגעים אחרונים של
הזיה, של מציאות מדומה. טהורה כתינוק-ותמימה כמוהו.
כשהאיר הבוקר בפאתי מזרח, פקחתי עיניים טרוטות מחוסר שינה.
מחוסר רוגע בשינה. לצידי ה י א שכבה, עטופה תכריכים ומוכנה
לגזירת חייה כפי שנקבעה מראש בספר החיים. פעוטה- אך רבת כוח,
זעירה-ומסוכנת. ואני ידעתי, החל מרגע זה, שחיי השתנו, שלעולם
לא אהיה אותו הדבר. אני ילדתי את "תודעה", ויחד איתה נולדתי
מחדש.
מרגע הבאתה לאוויר העולם היא ידעה להתחבא. את פרצופה האמיתי
ראיתי רק ברגע הולדתה, כשהייתי מסוממת בעשרות סמי הרגעה ורכה
כספוג, ומאז הקפידה-כבוגרת לכל דבר-להסתירו מאחורי עשרות
מסיכות שונות. פעמים הייתה מושחת פניה במשחות ומצטבעת, ופעמים
הייתה מסכתה לבנה וברה כמסיכת תיאטרון. אך מעולם-ואפילו
בשנתה-לא הרהיבה בנפשה להסירה. תודעתי הנסתרת..
את שעותיה העבירה במשחקים שקטים בצעצועיה, אות הרעפתי עליה
מקטנות, אולי כאמצעי להסיט את תשומת-ליבה מעצמה, מ"מצבה"
הרגיש. הן מוטב שתשקע בדברים אחרים מאשר בעצם מהותה.. פן
תתבלבל, פן תחרב את אשר בניתי בעמל ידי, פן תחדור מבעד לחומות
ההגנה לעצם מהותי, שהיה, עד עכשיו, שלי בלבד ודומה שהפך עתה
לנחלת הכלל. לנחלת יוצאת חלצי הצעירה.
וברגעים שכאלה, סוערים ויצריים, עת הייתי שבה מיום עמלי הארוך
אך לא כדי להינפש אלא כדי לעסוק במלאכות המים-ולגדל את הבת,
הייתה תודעה הופכת עולמות, מרעישה בתופים ויוצאת במחולות
עליזים-על גבי הדואב. ימים של מכאוב ידעתי, להתכופף, לאסוף
שאריות צעצועים ופיסות נייר המתגוללות על השטיח ומשנות את
ציבעו, לבשל, לכבס, לגהץ. לשמש אוזן קשבת לצרות הילדה
("אכלו-לי-שתו-לי") וצוות הווי-ובידור. כול-כך רציתי אז, בימים
אלו, להיפרד ממנה, למצוא את עצמי בכל הבאלגן שעל השטיח. לעזוב
את התודעה. וידעתי שאי אפשר, ויראתי מהתוצאות.
וכך גדלנו יחד, זו לצד זו. תודעה ואימה הצעירה, והיא צמודה
לנפשי- כעור לגופי.
תודעה: הכרה, כלל החושים והתכונות של אדם שבהם הוא תופס
ומרגיש את המציאות. הכרה נפשית בתחום רוחני מסוים.
(מילון ספיר) |
