ואז העולם נגמר.

זה היה סוף הוליוודי כמובן, כפי ידעו כולם שיקרה.

אם היה נשאר מישהו שיכול היה לצפות בו, אז מועמדותו של סוף
העולם לפרסים רבים ושונים בתחום היתה מובטחת.

"זוכה מקום ראשון בפסטיבל סאנדאנס," הם היו אומרים, ואנשים היו
באים ומסתכלים על סוף העולם. והם היו רואים, ומה שהם ראו היה
נשאר איתן לכל ימי חייהם, עד שהעולם יגמר, כמובן, וזאת, כמובן,
בתנאי שהיה נשאר מישהו לאחר סוף העולם כדי לצפות בו.

אם היו נשארים פילוסופים לאחר סוף העולם, הם היו אומרים שבאין
מישהו שיחזה בסוף העולם, סוף העולם לא יכול להיות קיים, ואין
כל בטחון שסוף העולם אכן התרחש ושזה אכן היה סוף העולם. כן, זה
בדיוק מה שהיו אומרים הפילוסופים על סוף העולם, אם סוף העולם
לא היה מתרחש והיו נשארים פילוסופים, שידברו ויעלו השערות
בנוגע לסוף העולם. מה שהופך את כל הדיון שלהם ללא רלוונטי הוא
שסוף העולם אכן התרחש, ואף אחד לא צפה בו.

אם היו נשארים אנשים לצפות בסוף העולם, הם היו קמים ומוחאים
כפיים, וכשהם היו יוצאים מהקולנוע הם היו אומרים אחד לשני:
"ראית, ראית איזה סוף היה לעולם? הלוואי והעולם היה מסתיים כדי
שגם אנחנו נוכל להשתתף בסוף כל כל מדהים. אבל אין צופים, אין
כסאות ואפילו לא מחיאות כפיים, וכל זאת בגלל הפרט השולי שהעולם
הסתיים.

ואז, בסיום העולם, כשסוף העולם מסתיים, ורק חושך נשאר, ואפילו
לא חושך אלא ריק, מתחילות לעלות להן הכתוביות ממעמקי הכלום
שבתחתית של מה שהיה פעם העולם. כתוביות לבנות כאלה, מהסוג
שרואים בסוף של כל סרט הוליוודי. הכתובית הראשונה מוקדשת למי
שבעצם התחיל הכל: המפץ הגדול, יוצר ותסריטאי. ומייד לאחריה
כאינסוף כתוביות, המודות לכל דבר אשר נוצר כתוצאה של כתיבתו
הנהדרת של המפץ הגדול, על כך שהם השתתפו בעולם הנפלא הזה,
וכתובית לבמאי הנהדר, אלוהים, שגם שלא היה נוכח במהלך רוב
הצילומים, הצליח ליצור, בנוכחותו וגם בהיעדרו, סצינות מופלאות
מעל לכל תיאור.

ואז מגיעים השמות, מליארדים על מליארדים של שמות, ולרגע אחד
חולף העולם שוב, מלא בדמויותיהם של כל הג'ונים, האחמדים,
הריטות ושאר האנושות.


אחד מהם, בשם וויליאם שייקספיר, אמר פעם שכל העולם במה וכל
האנשים בה הם שחקנים. הוא צדק כמובן, רק שגם זה משהו שאף אחד
כבר לא ידע, כי העולם נגמר, ואחרי זמן-ללא-זמן נגמרות
הכתוביות, והריק חוזר להיות ריק, והאורות נכבים, ואם היו
נשארים סדרנים לאחר סוף העולם, אחד מהם היה פותח את הדלת וכולם
היו יוצאים, וכשהם היו יוצאים הם היו מספרים לשאר האנושות, אם
הייתה נשארת אנושות, שהם היו בסוף העולם.