דניאל ספלוויבר / דממה |
על שורת הנמלים המשתרכת,
איך הן הולכות לאיטן אל קיצן
נופלות כעלים בשלכת
ואני ממשיך,
תוהה
ולא שובר את הדממה.
כאן אני שוכב, בלא תנועה
בזרועותיה של
האדמה
הזמן ממשיך ועובר לו
והן באות ואלי מצטרפות
ועל קברי נמלים אלמוניות
צועדות להן שורות חדשות
ואנו חושבים על האדמה
מסתכלים בנמלים,
בחברינו,
מחכים שיצטרפו אלינו
כאן, בחושך,
בדממה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|