הוא הלך.
טריקת הדלת המוכרת שוב הלמה בעצמותיי, ואני נשארתי לבד, שוב
בודדה ואבודה. אבל הפעם היה לי עוד משהו אחד להיאחז בו- הבגדים
שלו. נשמתי את ריח המיטה שלו, והסדינים הכחולים שטפו אותי
בזכרונות חורפיים, והתחלתי לבעוט בארון המראות שהיה בחדר, שלוש
מראות ענקיות נפלו והתנפצו על הרצפה- כולי נחתכתי, ודמי התבוסס
בתוך הסדינים שכבר לא היו כחולים.
זהו נגמר- הקשר היחיד שהצלחתי להחזיק בו מעמד גרם לי להרס עצמי
מוחלט--  זה לא מה שעניין אותי באותו רגע- מה שעניין אותי זה
איך לעזעזל לצאת מפה, שכחנו שנינו שזו הדירה שלו-- והוא כמו
האידיוט המושלם ששוכן בתוכו, נעל את הדלת בלי לשים לב. מהר
מאוד התפתחה בתוכי תחושת כאב נוראית- שרק אחריי 10 דקות בערך
הבנתי שזהו כאב פיזי, בתוך כפות רגליי נקשרו המון חתיכות מראה,
וכל כך ה-ר-ב-ה דם!!! זה מדהים, אף פעם לא ראיתי אצלי כל כך
הרבה דם.... ניגשתי לחדר האמבטיה וחיפשתי איזו פינצטה או משהו,
אבל הבנאדם לא מחזיק שום דבר כזה בבית. הוצאתי בכאב ממושך את
החתיכות השבורות ובכיתי נורא- לא על זה שנגמר, אלא על זה שאני
צריכה לסבול. אחריי שנרגעתי קצת, ניקיתי לו את הבית, אבל לא
החלפתי לו את הסדינים- רציתי שייכנס לישון עם הדם שלי, מיצידי
ליהיות עכשיו חולת איידס- שיידבק. מה עושים עם הארון? ידעתי
בדיוק מה עושים- לוקחים את כל הבגדים שלו וזורקים מהחלון, אבל
לפניי שזורקים אותם לוקחים את כל החולצות היפות שקניתי לו...
אוליי אני אתן אותן לבא בתור. פתחתי את החלון וזרקתי את כל
הג'ינסים האהובים עליו, את כל החולצות שעלו לו 300 שקלים ובדרך
העפתי גם את החתול שלו- שנורא לא סבלתי אותו. הוא כזה חרמן
(החתול) כל הזמן היה מאונן לי על הרגל, וכל פעם שהיינו שוכבים
הוא היה נכנס בלי לדפוק (אז מה אם הוא חתול) ובוהה בנו - ואני
הייתי מוצאת את עצמי צורחת וקופצת- כי לפתע בחושך ניצנצו להם
זוג עיניים שטניות... ש-נ-א-ת-י אותו!!!! החתול האפור והמסריח
נחת על הרגליים וליוותה את הנחיתה צווחה מחרידה של חתולים שהיה
בא לי להקיא. התקלחתי, שטפתי טוב טוב את הרגליים, לבשתי את
השימלה היחידה שנשארה אצלו בבית, השמלה שהוא קנה לי ליומולדת-
היא הייתה כזאת ילדותית, פרחונית כזאת, שאף פעם לא לבשתי אותה,
והחבאתי אותה אצלו בשביל שיהיה לי תרוץ טוב למה אני לא לובשת
אותה. התקשרתי לשכנה לראות אם יש לה מפתח לדירה, ולא היה לה,
והיא רק צחקה הפוסטמה, כי היא חשבה שהוא נעל אותי בשביל שאני
לא אלך- בשביל שכשהוא יחזור אני אהיה עדיין שם, בנתיים ארגע
ונשלים. מה היא אומרת.
חיכיתי וחיכיתי, מתתי מרעב- ולדפוק הזה אין כלום במקרר חוץ
משוקו מוכן שהיה מגעיל נורא. אחריי 3 שעות שמעתי מפתח מסתובב,
עמדתי על הרגליים- שילבתי ידיים והקנתי לעצמי מראה ביצ'י
ביותר- אבל זה לא היה הוא, זו הייתה מישהי-- הבטנו אחת בשנייה,
שנאנו את עצמנו..
היא הייתה פחות יפה ממני, אפילו יותר שמנה. "מי את? מה את עושה
פה?!" ברוב חוצפתה היא שאלה, "אני החברה של צחי, ומי את אם
אפשר לדעת??? " היא הסתכלה עליי, סגרה את הדלת ואמרה בעוד שהיא
מניחה שתיי מזוודות כבדות   "אני אשתו." הבן זונה, שלושה
חודשים אנחנו מזדיינים והוא לא טרח לאמר לי שהוא נשוי...