כל דבר שמתרחש עכשיו
וכל שנייה שקורת
תהפוך בעוד דקות מספר
לעבר.
היום יהפוך מחר לאתמול וכך אתמול,
שאתמול היה היום
יהפוך מחר לשלשום.
הדקה הזאת בעוד דקה תגמר
ובדקה שאחריה, ספק עם מה שקרה בה
ומה שאתה קורא עכשיו בכלל ייזכר.

וכל היופי במילים שנכתבות, הוא שהן יכולות להזכיר דבר מהדקות
העוברות

הזמן כולו הוא אין סופי וגם אם נרצה בלתי מנוצח.
השניות-הדקות-השעות-הימים-השבועות-החודשים-השנים והתקופות
היו קרובים כל כך ונמשכו כל כך רחוק
עד שהם גורמים לאדם להרגיש את עצמו קטן
בתוך איזו שהיא נקודת זמן

למעשה, נזרקנו לתוך זרם חזק
שעכשיו מציף אותנו בין מימיו ונושא אותנו בעוצמתו
יום יבוא ואנחנו נדעך ובין הסלעים נשקע
אך הזרם האין-סופי והבלתי מנוצח לא יחדל להתקיים
ועצמתו לעולם לא תדעך.
וגם באותו יום שיבוא, כשיבוא, יהפוך המחר לאתמול
ולכן למות מחר זה לא יותר גרוע מלמות בכל יום אחר
כי כל יום קיים כדי לחיות בו או כדי לעזוב בו את הזרם
הבלתי מנוצח הזה - לשקוע - ולהפוך לזיכרון.
ובינתיים לא נמצא לעולם, את כל התשובות שאינן
כי בתור אדם קטן באיזה שהיא נקודת זמן
אין בידינו את המימד האין סופי שדרכו אפשר להבין ולמצוא
ואם עד עכשיו חיפשנו ולא מצאנו
זה אולי סימן שכאן - אין.


20.3.04