כל יום שעובר אני חושב שזה ממש עצוב להיות לבד ממש כואב להיות
לבד נכון שיש את המצבים בחיים שאתה רוצה להיות לבד אבל אני לא
מדבר על זה אני מדבר על לבד לבד... טוב אני יסביר להיות לבד זה
מן מצב שאתה מרגיש שלאף אחד אבל אף לא לא מעניין מה יהיה
איתך... אפילו אם תמות אף אחד לא יבוא להלוויה שלך וזה המצב
הכי קרוב למות.
ולא מוות גופני לפעמים זה בנפש. הנפש רוצה חיבוק מישהו לדבר
איתו אבל משום מה אתה מגיע למצב שאתה חושב שאף אחד לא יבין
אותך אפילו החבר הכי טוב שלך. ובסוף מה שקורה זה שעוד יום עובר
ואנחנו מרגישים שאף אחד לא יכול להבין מה עובר עלינו...

משהו ממני אל הקורא:
אני חשבתי על זה בילדותי משהו ראשוני משהו תמים אבל עם השנים
למדתי שתמיד יהיה מישהו או משהו שעבר את אותו הדבר אפילו אם זה
לא נראה לך זה נכון ותמיד עדיף לפרוק את הכאב הרב ולחלוק את
הרגשות הרעים (והטובים) עם מישהו אחר.