[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דניאל ג. לוי
/
בדידות

כל יום שעובר אני חושב שזה ממש עצוב להיות לבד ממש כואב להיות
לבד נכון שיש את המצבים בחיים שאתה רוצה להיות לבד אבל אני לא
מדבר על זה אני מדבר על לבד לבד... טוב אני יסביר להיות לבד זה
מן מצב שאתה מרגיש שלאף אחד אבל אף לא לא מעניין מה יהיה
איתך... אפילו אם תמות אף אחד לא יבוא להלוויה שלך וזה המצב
הכי קרוב למות.
ולא מוות גופני לפעמים זה בנפש. הנפש רוצה חיבוק מישהו לדבר
איתו אבל משום מה אתה מגיע למצב שאתה חושב שאף אחד לא יבין
אותך אפילו החבר הכי טוב שלך. ובסוף מה שקורה זה שעוד יום עובר
ואנחנו מרגישים שאף אחד לא יכול להבין מה עובר עלינו...

משהו ממני אל הקורא:
אני חשבתי על זה בילדותי משהו ראשוני משהו תמים אבל עם השנים
למדתי שתמיד יהיה מישהו או משהו שעבר את אותו הדבר אפילו אם זה
לא נראה לך זה נכון ותמיד עדיף לפרוק את הכאב הרב ולחלוק את
הרגשות הרעים (והטובים) עם מישהו אחר.









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תרגעי אסתר, זה
רק כיב קיבה.






פיימוס לאסט
וורדז.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/5/04 11:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל ג. לוי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה