הכל נשבר, זה מתרסק.
כשאמרת שאת אוהבת אותי, התנהגת כאילו אני זר.
כאמרתי שאני מתגעגע, דיברת מוזר.
זה קר, כבר לא מה שהיה
וידעתי שאכאיב לעצמי,
ידעתי שאכנס לתהום עמוקה,
בפעם השניה.
אחרי שלושה חודשים שהתגברתי על הראשונה,
עכשיו היא באה ותרמה,
תרמה את תרומתה לנפילה.
אולי פשוט צריך לעזוב, להיות כמו כולם,
לחיות את הרגע, ולא לעצור לחשוב לשנייה.
זה קר, ואת יודעת,
אני כבר זר, ואת מדברת מוזר.
אולי זה הסוף אולי זו ההתחלה,
מה שבטוח זו עוד נפילה - לתהום חשוכה.