שלאיטו נגמר.
כשאת ואני בסירה יושבים,
מפליגים אל המחר.
"אל השמש" את אומרת,
"יחד עם השקיעה ולזריחה שאחרייה",
מתעלמת במין טיפשות מבויימת
מהמרחק שמאיתנו אלייה.
ועליי את מסתכלת,
מפהקת בפה גדול.
שוכחת שלתוהו ובוהו רק לפני שבוע הפלגנו
והיום אנו בין קודש לחול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|