|
בחשש לכלום נעצמו ענייך
דמעה זלגה בין קמטי פנייך
על המיטה שכבת ללא תזוזה
כבר לא היה לך כוח לעוד מריבה.
הדעות שלך השתנו בשניה
זיהית את כול המשפחה
זכרת אותי פתאום
אמרת שאת לא רוצה יותר לחלום.
הזמן עבר וכבר שנה
את בתוך האדמה
סדין חום אפרפר של משי
כיסה אותך בבכי.
(סבתא-רעיה 1913-2001)
|
|
|
הכי מביא לי
תסעיף זה מורה
אחד קרון טאב.
כל בוקר, ככה
לפני שאני עוצם
תעיניים, מתקשר
אלי אומר תעשה
גיבוי. כל חמש
שעות מתקשר אומר
תנקה את הטבלה.
כל חמש דקות
אומר תסדר לי את
הבר. הגיעו
מים!
אני דורש זכויות
לפחות כמו פועלו
של בועז רימר.
אני רוצה הטבות!
אני רוצה כסא
בחדר מורים. אני
רוצה הפסקת תה
בצהריים!
מרסלוס שרת
הבמה, אחרי שלא
עצם עין שבועיים
ועוד אין לו
איגוד מקצועי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.