באתי לעולם בפינת רחוב אין, סימטת כלום
חטפתי בעיטה, ואז למדתי איך לקום;
נולדתי על עיתון ישן עם עוד שלושה אחים,
להם היה יותר מזל, כי הם נולדו מתים.
זה הרחוב שלי, אני מכיר פה כל מרצפת;
כל חצר מוזנחת, כל מחשבה חולפת
אני חי פה מיום ליום, ואין מה למהר,
כל חתול רחוב יש בו גם טיפ-טיפה נמר.
אני חתול רחוב; הבלוז שלי כתוב בצלקות
אני נסיך המדרכה, אדמירל האשפה, סולטן הסמטאות,
קשה כמו אספלט ומעודן כמו מסמר,
דברים שאתה לא תלמד, אני כבר לא זוכר.
בלילות ירח, כשהעולם לובש צללים
חפש אותי על הגגות ובין המרזבים
משם אני רואה, בחלונות ובפינות
קורים דברים שלא חלמת שיכולים לקרות.
חתול תמיד נופל על ארבע, זה מה שאומרים,
אבל אני חי ומת על מה שאחרים זורקים
ואל תטרח לומר לי שיש עוד דרכים לחיות;
אחרי הכול, תזכור שיש לי תשע נשמות.
אני חתול רחוב; הבלוז שלי כתוב בצלקות
אני ברון הביבים, רוזן הרעפים, גנגסטר הגרוטאות
קשה כמו אספלט ומעודן כמו מסמר,
דברים שאתה לא תלמד, אני כבר לא זוכר. |