"הבלתי משכילים אינם מתאמרים לעולם שיש להם רעיונות מופשטים".
ברקלי.
אני. אני (!) רוצה להיות מלך עירום.

הבלתי משכילים שאני מכיר, כולם דוברי 'יהודית'. זה, או דבר מה
אחר, נותן לגיטימציה מעולה לרעיונות מופשטים. מפה ועד... השאלה
'כמה היו לך?' ו'בסוף דווקא היה די בסדר, לא?'.

בבוקר היום חשבתי לעצמי שאולי אני אתמסד כבר. אקנה לי עציץ או
משהו...
במקום, קניתי מחבת בחמישה עשר שקלים וחצי קילוגרם חמוציות.
בלילה אמר לי ילדון בין חמש גבעות לגבול החינניות המוסרית,-
'בוא נשכב. אני רוצה לדעת איך זה איתך.' וכל שיכולתי- 'רגע. לא
עכשיו. אני רוצה לסיים את הסיגריה.'
מעבר לשאלה האם אתה טיפוס של כלבים או של חתולים לא שוכן הרבה.
הבלתי משכילים אינם מתאמרים לעולם. בזה טעות כנראה. אני, מצדי,
הייתי רוצה שיעלו אליי לרגל ורעיונות מופשטים, למרות שאיני
דובר 'יהודית', אוכל להעמיד גם עד מחר.

מפה ועד השאלה האם אתה טיפוס של כלבים או של חתולים, יש שיעור
באנטומיה, שני בדלים, גליל נייר ועציץ.
במחשבה של בוקר (מאד לא מפוקחת), אולי עדיף שאלמד יהודית. הרי
על בסיס ארליה עדינה בלבד לא אוכל להתאמר במידה שתספק את
שאיפתי שיעלו אליי לרגל (מי ישח בגנן?). מה גם שאיני מגלה
כישרון- בציור, בכתיבה, בקריאה ביקורתית, או אפילו בייצור
רעיונות מופשטים סביב השאלה - 'מדוע לא ניתן לתרגם לעברית את
צבטייבה?'.

תרגום חופשי משל ברודסקי. רק כדי קצת להסביר את הכותרת. -

...ולאור המילה "מתעתד" מן השפה הרוסית
מגיחים בריצה עכברים ובכל כנופיית העדר
מכרסמים מחתיכה מעדנית
של זיכרון, שכגבינתך המחוררת.
לאחר כל כך הרבה חורפים כבר כלל לא איכפת, מי
או מה עומד בפינה לחלונות מאחורי תריסיהם,
ובמוח מתבקע לא ה"לפני" הלא-ארצי,
אך רשרושה. חיים, שלהם,
כלחפץ שניתן במתנה, לא מסתכלים בלוע,
חושפים שיניים בכל פגישה בבירור.
מכל הבן אדם נשארת לכם חלקה
של דיבור מסויים. חלקה של דיבור בכלל. חלקת דיבור.