מומלץ לקורא לקרוא קודם את שבעתלאות ראה שם:
http://stage.co.il/Stories/322467



הוא התחיל את חייו כסוס עבודה בחצרו של האיכר בעל היוחסין דון
קיכוטה איש למנשה. אופיו הטוב והנוח, התמקדותו במשימות אפילו
פעוטות וחריצותו הרבה, התאימו לרוח אדוניו שהעסיק אותו בכל
עבודה קשה בשדה ובניר. בערוב ימיו כשכבר הפך כמעט לשק של עור
ועצמות, החליט דון קיכוטה להפוך לאביר ויצא להגן על החלכאים
והנדכאים. לצורך מילוי תפקידיו האציל מסמכותו על בני ביתו ואז
הפך גם את סוסו לרוזיננטה האציל סוס הקרבות.
משקרבו ימיו של דון קיכוטה, עבר רוזיננטה בעילום שם להיות סוסו
הנאמן של הברון מינכהאוזן, מאמין הבדיות ורב העלילות. ימים
טובים של בטלה וחוסר מעש באו לו. הברון ישב כל הזמן ספון בחדרו
והעלה את מעשיותיו על הכתוב. רוזיננטה נשאר באורווה וקיבל את
כל צרכיו ומחסורו.
עברו שנים רבות והוא עשה עליה. כאן הפך לחלוץ וסייע רבות להקמת
יישובי חומה ומגדל כשעיקר תפקידו להוביל עגלת דו אופן עם מיכל
מים. כבר אז הוא נתקל בחברה הטובים, יוצאי הפלמ"ח, שנהגו לטפוח
לו על הגב בחיבה יתרה ולהבטיח לו הבטחות שונות שהציתו בו גאווה
על כך שהוא לוקח חלק ממפעל כל כך חשוב. הדברים שאמרו, רק דרבנו
אותו לעבוד יותר קשה.
שנות החמישים, היו של עליה גדולה לארץ והציבור נקרא להתייצב
לעזרה בקליטת העולים. שר התעשייה היה דוב יוסף אשר הכריז על
מצב צנע שחייב את כולם להסתפק במועט. כל דברי המותרות כמו בשר
(על דגים כלל לא דברו אז), קמח ושמן חולקו במשורה תמורת נקודות
שנגזרו מפנקס תלושים אישי. רוזיננטה לא קבל פנקס נקודות והוא
הלך ורזה מיום ליום. הבעלים שלו היה נכנס כל יום לאורווה כדי
להחליף לו את המים וטפח על גבו בשמחה. "אני רואה שאתה מצליח
להסתדר מצוין בלי אוכל". הדברים האלה הציתו בו רוח חדשה של
גאווה והוא הניד בראשו למעלה ולמטה (כי כבר לא יכול היה לזוז).

בשנות השבעים התחולל מהפך שלטוני בארץ ומנחם בייגין הפך להיות
ראש הממשלה. רוזיננטה שמח מאד, כי חשב שעוול של שנים מתוקן סוף
סוף והוא הצטרף כחבר המפלגה.  אז הוטל עליו התפקיד המסעיר
ביותר בחייו. הוא נשלח כמרגל לבדוק מאיפוא יש לקיבוצניקים
הסוציאליסטים כסף לבנות בריכות שחיה ובתים דו משפחתיים בעוד כל
אזרח אחר, חי בקושי בדירת שיכון ומתפרנס בקושי. רוזיננטה היה
הראשון שגילה שבקיבוצים פתחו שיטה לעקוף את הצנע. במקום לקנות
בשר בקר ועופות, החלו הקיבוצניקים לגדל ארנבות וחזירים וכך
יצרו לעצמם מקור בלתי נדלה לבשר חינם. התברר שהמצב גרוע יותר,
כי מן הערים הגדולות הגיעו סוחרים לקיבוצים ושלמו להם כסף טוב
תמורת הבשר שסופק למסעדות היוקרה. גם המועצות הדתיות שתפו
פעולה בהחתמת את הבשר בחותמת "כשר" למהדרין. העסק התחיל להסתבך
כשהליכוד הקים קואליציה עם המפלגות הדתיות של הרב ש"ך. המפלגות
הדתיות דרשו להעניש את הקיבוצים על הפצת בשר הפיגולים. מאותו
זמן החל מצבם הכלכלי של הקיבוצים להדרדר ובמקביל גם הצטמקו
יחידות העילית של הצבא.
שוב הגיעה תקופה של חוסר מעש, רוזיננטה הרגיש שהתרומה שלו
מצטמקת וכמעט נכנס לדיכאון. לפתע הגיח מחשכת ימי הביניים,
האביר ביבי שכוכבו דרך תחילה כעוזרו של שר החוץ עת ייצג את
המדינה בבניין האו"ם ואחר כך כשר החוץ בעצמו. שנים עברו וביבי
הביס את שמעון פרס הסוציאליסט ונבחר להיות ראש ממשלה. בארוע
מרגש  ויוצא דופן, הוא הגיע יום אחד לאורוותו של רוזיננטה
והציע לו להיות סוסו האציל. "אנחנו נפעל יחד כגוף אחד". כך
הבטיח לו הרים וגבעות נעפיל נכבוש, נביס וננצח ויחד נגיע אל
מחוז חפצנו. לביבי היה רק תנאי אחד. הוא ביקש מרוזיננטה להחליף
את השם עם הקונוטציות החברתיות (דון קיכוטה מגן החלכאים
והנדכאים). רוזיננטה הנהן כדרך הסוסים ולמחרת ניגש למשרד הפנים
והחליף את שמו לסבטלעות - כך גם נכתב בלשון הקודש בתעודת הזהות
שלו על ידי הפקידה חובשת השביס.
אלה תולדות סבטלעות ומעשיו הגדולים. יתר סיפור הרפתקאותיו עם
האביר ביבי, מלחמותיו בעובדי העיריות ובקצבאייים של המוסד
לביטוח לאומי ופשרותיו עם עובדי הנמלים, הלא הם כתובים על ספר
הישר ואתם מוזמנים לעיין.


5/6/04