|
רעות נעות, מחוללות.
זדות זבות.
אני מכושף מנגינתן,
קודמת היא לכיליוני.
אגלי חלב ודבש נוטף נזרי
ושרביט הברקן מזדקף למולי
כדורו עגול, שלם,
כמו בניין אפקוט סנטר בדיסניוורלד.
צבעו לילכי, מתקתק
ואני מתפתה לנגוס אך נמנע.
מי שנכווה בחוחים...
אין איש
אין זכר
אין עפר
יד קטנטנה מנפנפת לשלום.
להתראות!
להתראות!
ניפגש בקיץ הבא! אל תשכח!
לא אשכח.
אין איש.
אין זכר.
אך הדיונות הגדולות לא יוכלו להסתיר במחולן
את שהיה מזמן. |
|
|
"הבל הבלים אמר
בועז, הבל הבלים
הכל הבל:
מה יתרון לאדם
בכל עמלו שיעמל
תחת הבמה? כותב
הולך וכותב בא,
והבמה לעולם
עומדת. (...) כל
הסיפורים הולכים
אל הבמה, והבמה
איננה מלאה, אל
מקום שהסיפורים
הולכים שם הם
שבים ללכת"
הבמה החדשה, ספר
בועז, פרק א,
פס' 1-5
ארגנטינאי כותב
תנ"ך לעמים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.