לא כיף להיות חולה,
לעשות דברים שלא נעים לעשות...
לחשוב בראש כואב עם גרון אדום,
להרגיש חסר אונים,
וממש ממש מחוץ לעניינים.
לא כיף לחשוב על זה כי זה רק יותר כואב...
במיוחד אם זה הלב שחולה,
שמתפתל מכאבים בתוך גוף שהפך להיות חסר חיים...
המוח שפועל נון סטופ
והרגשה של פספוס של משהו,
שלא יחזור יותר לרשימה של הדברים שצריך לעשות
שאולי אבל רק אולי פעם... יחזור לרשימת ההמתנה אם בכלל...
יחזור למקום שהלב מתעקש להישאר אבל לא יכול,
מקום בו הלב נאבק ומדמם מרוב כאב ורצון לחזור,
מקום טוב גם בליבו של אחר...
למה נגזר עליי לסבול את כאב הלב?
שלא נותן לנשום ולהיות כמו בנאדם נורמלי,
בעולם לא נורמלי שכזה
אבל יותר כואב שזה לא רק אני,
כי המון אנשים חולים במחלה המזעזעת הזאת,
שקוראים לה... אהבה.