לישון לא יכולתי, הרעש היה בלתי נסבל. כבר בדקה שבה פקחתי את
העיניים, הייתה לי הרגשה משונה קצת בקשר לכלבים ובקשר לעצמי
בכלל.
אז מה לעשות וג'סי מיוחמת. בהתחלה היא טפטפה כמו ממטרה מזויינת
על כל השטיחים והריפוד בסלון. אני מבחינתי תרמתי את דעתי
בעניין והבאתי הצעה שאי אפשר לסרב לה, אך בני הבית התנגדו
בתוקף. ככה שאת הניסוי שלי על כלבות וטמפוני או-בה אני נאלצת
לדחות לפעם אחרת. בסוף נשברנו וקנינו לה האגיס'. כצפוי, באותו
היום היא חדלה מטפטופיה.
פחות או יותר השבוע, אף אחד שגר בטשרניחובסקי 6 לא נרדם. אולי
בעצם כן נרדם, אך לא ישן. אני טיפה סותרת את עצמי אך זו למטרה
טובה. הכוונה היא שחמישה כלבים זכרים מזוינים התגודדו אצלנו
מחוץ לדלת. חמישתם נבחנים לא קטנים. וג'סי... הו ג'סי השרמוטה
הזאת, מהצד השני של המתרס, הכוונה לדלת, מנצחת על כל הקונצרט
הזה ואף תורמת מקולה למקהלה.
לכל מי שלא מכיר, ג'סי היא בוקסרית מתוקה ומדהימה (לפי חוות
דעת של הבעלים שלה) או בוקסרית שרמוטה עם המון ריר בפה (לפי כל
מי שאינו הבעלים שלה). ככה שמצדי, לזרוק אותה לכלבים, וזה
יפתור הרבה בעיות. הבעלים מסרבת לתת לג'סי לצאת אל מחזריה מחמת
הייחוס. והרי לא ייתכן שהבוקסרית המדהימה שלה תצא לחגוג עם
פודל, פינצ'ר וצ'יוואוה ועוד איזה שניים מעורב. אני, בניגוד
אליה , דווקא מאוד אוהבת כלבים ולכן לא הייתי מונעת מהם תענוג
גדול כמו החור של ג'סי.
"יאללה תשחררי כבר ת'שרמוטה ותשחררי אותנו מהסרט הזה", צווחתי
לבעלים בתוך האוזן איזה יום שבת אחד, שש בבוקר. הבעלים
התעוררה, פקחה את עיניה הכחולות שהביטו ישר עלי, התמתחה תוך
כדי פיהוק גדול (או פיהקה תוך כדי התמתחות קטנה) ואמרה לי בקול
מתוק וצרוד "בינתיים השרמוטה הכי גדולה כאן זו את בעצמך ואת
מוזמנת להשתחרר מפה החוצה". אני, שגם ככה הייתי מחוממת אחרי
לילה ללא שינה, צעקתי משהו בסגנון "טוב! בסדר!" ויצאתי מהדירה
בטריקת דלת. לתדהמתי, כל חמשת הכלבים נשתתקו בן רגע. בבת אחת
כולם החלו לקשקש בזנבותיהם במרץ, לא לפני שנעמדו אחד אחד בטור
ארוך! מהגדול אל הקטן, לפי התור. ייחסתי זאת לבהלה שלהם מפני
עוצמת הרעש של הדלת הנטרקת. ירדתי במדרגות למטה וכשסובבתי
ת'ראש להבין למה 20 כפות קטנות מטופפות אחרי, הם עצרו מצעדתם
אך שמרו יפה יפה על הטור! לרגע החוורתי אך המשכתי ללכת במורד
הרחוב. כצפוי, כל החמישה אחרי. עד הסיבוב של בן-יהודה חל גידול
בלהקה. עכשיו היו מאחורי שמונה זכרים (שזה הכי הרבה זכרים שהיו
מאחורי אי פעם - לא משנה מאיזה מין). אחרי שהתרגלתי לרעיון,
גיליתי שזה לא כל כך נורא ושכרתי לנו חדר במלון זול.
מוסר השכל: אין מוסר השכל. המנצח לוקח את הכל.