בעמק מרוחק, עימו הגורל החמיר,
הגלים נשברים ומכים בחוף השביר.
אימתני הטבע זועמים והולמים,
על האדמה הקרה גשם וברד מטיחים.
והקרקע העירומה בכפור רועדת,
ובביצוע גזר דינה הסערה זועקת.

כל גל המוטח במרחק שנות אור,
במעמקי ישותי פוגע, ובליבי קורע חור.
מה אעשה כדי להמתיק את רוע הגזירה?
להקל על הסובל מגורלו הנורא?
בקשרים עבותים אני והעמק זה לזה כבולים,
אולם הנה אני פה, בוכה על אסונו ממרחקים.

אם היה בכוחי, את העננים הייתי מניע,
את האדמה משקיט, והרוחות מרגיע.
על מנת ייפסקו זעקות התופת בתוך נפשי.
השמש תפצע שם, מכלא העבים תצא לחופשי.

אך אני קטן וחסר אונים.
מה אעשה נגד הטיטנים הזועמים?
זהו תפקידו של העמק את המורדים לדכא,
אל ידיו את מושכות הטבע לרתום.
שכן על מנת להחזיר את פריחתו,
יהיה חייב לשלוט בגורלו.
אחרת לעד ירדה בו.