|
זרע האהבה גדל בשממה.
קוץ שגדל בנשמת אפה של ילדה מוכה.
יופי פנימי שצמח ממנה, נעלמה הילדה.
אגרוף כחץ משמים חדר לתוך ביטנה.
הזרע חש בדקירה.
הוא חש שיום יבוא ותבוא הנקמה.
נולד עיוות של ילד מכונה.
פגוע בליבו כמו בנשמה.
אז אימו המוכה הלכה לעולמה.
שנים של עיוות שצמח בשממה.
ריחפו על נער עם לב מכונה.
דחפו אותו לביצוע הנקמה.
בכלא שחור מלא סורגים של דממה.
יושב מי שהיה זרע של אהבה.
יושב וכבר לא חולם על אימו שמזמן נעלמה.
השופט התחשב ושלח לעשריים שנה.
את הזעם ששכב בלב הנקמה.
על ניסיון של הרג אב בלי נשמה. |
|
מתוך השלוש מאות
גברים בבמה,
יצאתי עם בערך
מאתיים. זה נכון
מה שאומרים על
יוצרים. צעירים
או לא.
שירה בוידוי
חושפני למגזין
במה, אבל לא
לציטוט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.