מישהו פעם אמר לי שאני חייה בסרט...
ואז עבר זמן. עם הזמן יותר ויותר אנשים אמרו לי את אותו דבר,
שאני חיה בסרט.
אני יכולה להיות תמימה ולשאול מה זה אומר,
אבל אני עדיין לא באמת סגורה על המשמעות של זה.
"חיה בסרט"
מה הפירוש כבר יכול להיות?
אבל הרי כולם חיים בסרט, כל החיים זה סרט אחד גדול וכל אחד
רואה את הדברים מנקודת המבט שלו. אם נחבר את כולם נקבל סרט
עצום.
סרטים במקור נובעים מהחיים, אז אולי במקום להגיד לי "את חייה
בסרט" הם יבינו שכנראה עשו סרט על החיים שלי ולא להפך...

פעם אהבתי מישהו שלא אהב אותי, וכאב לי, כאב לי מאוד.
וזה מוזר איך שכל פעם שכבר מצאתי את האומץ להרים אצבע מאשימה
עליו אף פעם לא באמת האשמתי אותו. כי זו אשמתי על שהתאהבתי בו
ממזמן. אני לוקחת אחריות על המעשים שלי, כולם.
הוא היה חמוד אליי, לפעמים... ולפעמים הוא היה חרא של בן אדם.
לאישיות שלו היו המון צבעים, הוא היה מיוחד.
עכשיו?
אני כבר לא יודעת מה איתו, והדבר האחרון שאני הולכת לעשות זה
לשפוט אותו, כי אני יודעת שלא הייתי רוצה שהוא ישפוט אותי, הרי
עבר זמן מאז... אני לא בטוחה אם הוא השתנה, או אי פעם ישתנה
אני אני... אני השתניתי... או יותר נכון לא השתנתי, רק הבנתי
עד כמה לא ידעתי כלום מהחיים שלי, אני עכשיו בטוחה שאני לא
יודעת אפילו טיפה ממה שהייתי רוצה לדעת. אני רק יודעת שנימאס
לי לצאת טיפשה כל הזמן, שאנשים לפעמים מצליחים להפעיל עליי
מניפולציות...
אני יודעת שאני לא ממש תמימה, ויש הרבה דברים שכבר הספקתי
לעשות, לראות ולדעת, אבל כל הדברים שעברו עליי בזמן האחרון
הוכיחו לי שזה לא מספיק. פשוט לא מספיק.

לפעמים אני תוהה עם אני צריכה לבנות חומות סביבי בכדי לא
להיפגע שוב. מרגיזה אותי העובדה שלפעמים בנים מסתכלים על החזה
שלי בזמן שהם מדברים איתי. אני בוחרת תמיד להתרחק מאלה...

האם יש תרופה למחלה שאני לא יודעת מה היא?

אני רק יודעת שיש לי אותה... מחלה קשה... שיברון לב זה משהו
שיש לו תרופה?