בעיר כל כך מוכרת
ומרגיש כל כך זר.
הבניינים גבוהים,
המרפסות כמעט נופלות.
העיר חצויה והשנאה בה שולטת
ואני ברחוב צדדי הולך לי ובוכה.

איפת את שתחכי לי בקצה הדרך,
כשאהיה מותש וחסר כל תקווה?
איפה את שתיבני הכל בלי פחד,
שתיבני הכל מחדש?

בעיר כל כך נמרצת
מרגיש מאוד עייף.
שכיות חמדה קורצות לי מעבר לגדר.
לו רק היה לי המפתח שמכאן אותי יוציא,
אבל הרחוב כל כך ארוך הוא
ובכל זאת הוא צדדי.

איפה את שתנגבי לי את העיניים הדומעות,
כשלכל מה שנשאר לי אני כבר לא מוצא כוחות?
איפה את שתייפי את כל מה שעכור?
איפה את שתתקני את כל מה ששבור?

בעיר הזו אין לי אח ואין גם רע,
בעיר הזו אני צועד לבד,
יודע שבסוף את כל השנאה והפחד רק אתה תיקח.
בעיר ללא גבולות אני עודי נעול,
ברחוב ארוך וצדדי, עוד בוכה,
פיתול ועוד פיתול.