בחדר חשוך יושבת לבד
אין רחש סביבי, אין אף אחד.
הקולות בראשי, בחוזקה הם הולמים
מזכירים לי כמה בודדים הימים.
בלי כתף למשענת
בלי חבר בעולם
כל חיי רק ייחלתי להיות כמו כולם.
אך איש אינו רוצה להיות לי לרע
אני צורחת בכאב
אך איש אינו שומע.
עמוק בתוכי, ליבי הולך ונמק
והקול המזוויע שבראשי
גובר ומתחזק.
מתי אמצא ידיד נפש אמיתי?
שעל אף מגרעותיי,
יקבל ויאהב אותי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.