|
אותם ספסלים ריקים הפזורים כאבנים
חסרים כעת את הזקנים שכבר מזמן
שוכבים במיטתם בחושך מהרהרים
במה החמיצו, מה נותר להם להחמיץ
ומה אינם זוכרים עוד.
כמו טלפון נייד שמתחבר אל החשמל
זקן מתיישב על ספסל
ונטען געגועים.
בראשו הולכת ומתקצרת רשימת שמות מכריו
וגדל מקום הזיכרון הפנוי
שמתמלא במחשבות על
מה החמיץ מה נותר לו להחמיץ
ומה אינו מצליח להיזכר. |
|
|
- את מי את
מעריצה?
"אה, את אנה
פרנק".
- בגלל
האומץ?
"לא".
- בגלל
הנחישות?
"אהם, לא".
- אז בגלל
הכתיבה?
"גאד, לא. פשוט,
לעשות קרחת
חמישים שנה לפני
שינייד אוקונור?
אם זה לא להקדים
את זמנך, אז מה
כן, כאילו?".
(מתוך הראיון
הבלעדי של איזה
אחת. בקרוב). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.