אויר נושב. אני נושם איתו.
נזכרתי בלילות מסוימים בהם
נשמת לי חזרה.

בלילות האחרים היית נשכבת בשתיקה. מסובבת את גבך.
גבך היה חומה. אני תייר בין מגדלייך.
מחפש בהתנשפות סמטה שקטה, לנוח תחת צל עצייך.
לפוש באויר קריר של בית שחייך
אחרי טיול רגלי ארוך בין מילותייך.

בלילות האחרים אחרי ימים מסויטים
חדרך היה חדר מוטל עלוב. מיטתך עטויה כתמים.
הצעקות שלא יצאו מפיך, מפי
עוד הדהדו בין קירותייך.
לצידך הייתי שכוב לבד על המיטה
מביט על התקרה: הטיח הנושר. הפנים האטומות.
השקט בין נשימותייך.

וכשביקשתי מילותייך דיברת שפה שלא הבנתי.
עניתי בשתיקות, לא יודע איך לומר
או איך לומר ולא לפגוע. לא להיפגע.
בסוף לא נאמר דבר.

בתחנה המרכזית הייתי לבדי. האוטובוס התחיל כבר לעזוב לאט.
השתהיתי עוד דקה ליד ביקורת דרכונים.

לא באת.