העלם את המחר
ויחד איתו
את הימים שאחרי,
כי היום מיצתה נפשי
את מותה בעודה מהלכת
על הארץ.
נתנו לה יותר מדי זמן
רק לנסות לעוף
אבל לא עפים,
ואף אחד לא מתעורר לתחייה.
גם מילים יפות שכל פה יאמר
אך שום לב אינו מאמין
לא יקנו את נפשי הנסחבת.
המדבר להט לה ברגליים
והיא להמלט לא יכלה.
ואתה מלאך שומר
העלם את המחר
כי אהבתך ודאגתך אליי
רק גורמים לי להתרחק
להחנק מגרגרי החול
ולנפשי להתכופף אל הים הזהוב
ולהעלם -
כמו המחר והימים שאחרי.



לזכר הימים הפחות טובים. ימיי הפעם, בהם שרר הפחד, הכנראה
מוצדק -מהסוף.