השקיתי את ההדס שהבאת לי... ואפילו גדלו לו כמה עלים
ירוקים...
זה בערך הדבר החי הראשון שגדל לי בחדר ולא מת תוך יומיים.
דגים שהורדתי באסלה... תוכים ששכחתי להאכיל שבועיים וקברתי
בחצר... והאוגרים שקניתי לך כשהיינו חצי שנה, שברחו ונאכלו ע"י
החתולה השמנמנה שלי באותו יום...
הכל מת פה פחות או יותר... שום דבר לא שורד הרבה...
ו... כן. זה כולל אותי.
יכול להיות שזאת הסיבה לזה שאני בורחת מפה. בורחת מעצמי.
מתרחקת מהכל בלי לשאול למה, ואיך הגעתי לכאן.. ואולי דברים היו
נראים אחרת אם... הייתי חושבת קצת לפני...
אבל אם יש משהו שכן איכשהו למדתי, זה שאסור להסתכל אחורה... כי
אחרת אני אהפוך למלח וכאלה... אז אני רצה קדימה. בלי לחשוב.
דורכת בדרך על כל כך הרבה דברים שפעם היוו כל כך הרבה משמעות
עבורי.
מסתכלת מסביבי ורואה שהכל מת.
והנה... הגעתי שוב לנקודת המוצא.
ואני שוב שוקעת בייאוש ובחוסר אונים שמציפים אותי וחונקים אותי
וגורמים לי לא להרגיש.
כשהסתובבתי, מכוסה בפק"ל בית חולים, וראיתי אותך עולה אליי עם
מדים... פתאום הרגשתי איך כל האיברים הפנימיים שלי מעין רועדים
לכמה שניות ומאיימים לקפוץ החוצה.
נשקת אותי בתשוקה. הרגשתי אותך בתוכי. הסתכלתי בך במין מבט
מאוהב, והיה נראה לי כאילו זאת הפעם הראשונה... שוב הרגשתי
שלימה. ולרגע התפתיתי לומר שאני אוהבת...
פחדתי. ובצדק. כי כמה דקות אחרי זה יצאת לי מהחיים. שוב.
ושוב הכל מת לי בפנים...
אני רואה אותך בכל מקום. מדמיינת אותך על האוטובוס. כשאני
עוברת ליד הבית שלך בבוקר. או סתם כל פעם שאני רואה מישהו עם
מדים.
בוהה שעות בתמונה שלנו מחובקים.
אני עוצמת עיניים ורואה אותך. נזכרת בימים שבהם לא הייתי חושבת
פעמיים אם לומר לך עד כמה אני אוהבת אותך... ומתקשרת בשעות
מטורפות, רק כדי לדאוג שלא תשכח...
וזה כואב... איפושהו באזור החזה... מעין דקירות קטנות וחום
שמציף לי את הבטן...
אני לא אתחסד ואגיד שאני מקווה שטוב לך.
אני מאוד מקווה שרע לך. ואתה סובל. ואתה בוכה כל לילה. ויש לך
נטיות התאבדותיות.
אני מאוד מקווה שאתה קובר את עצמך מתחת למיטה וחושב עלינו.
שאני כן משמעותית בשבילך.
ששיקרת כשאמרת שהאהבה שלך דועכת, אבל השנאה רק גוברת.
ושאתה מודע לזה שאני לא שוכחת. ולא אשכח.
אבל כבר התעייפתי מלרדוף אחרייך. למרות שהבטחתי לך ולעצמי
שהפעם אני לא מוותרת. אבל כבר נגמרו לי הכוחות.
אז אני חוזרת לחדר. מדליקה עוד סיגריה. מנגבת עוד דמעה. עוצמת
עיניים, ושוב רואה אותך.
