הקרירות של חוף ים לפנות בוקר מבריחה אותנו לדירתך החמימה. זו
המשקיפה על זוגות מעטים שכמונו, שמים פעמיהם למקום חם יותר.
בדרך למעלה אני פורצת בצחוק מתגלגל לשמע בדיחה ישנה שהמצאת.
אתה מביט בי בעיניים שובבות כשאנחנו יוצאים מהמעלית ואומר
"ששש...! יש לי שכנים זקנים עם שינה קלה... את עושה רעש...!"
אני מנסה להחניק את גלגול הצחוק, אך בהצלחה מזערית. ואתה,
משועשע מתמיד, מוביל אותי בזרועות בטוחות אל הדלת, מחזיק
במותניי ומדגדג קלות.
אנחנו נכנסים.
זוהי הפעם הראשונה שאני כאן, והכול מוצא חן בעיני. המנורה
המפיצה אור צהבהב, מחמם; הכורסאות המזמינות שלך, שנראות כאילו
אספת בחנות יד שנייה; אוסף הדיסקים המכובד שנערם בפינת החדר,
חלקם פזורים על שולחן העץ והשטיח; התמונה היחידה שתלויה על
הקיר, נוף רחוק ומדברי.
אתה לוקח את ידי בידך, מציע לי לשתות.
פתאום אני נזכרת בפרסומת לקפה נמס עלית, ומחייכת. ואתה, כמו
קורא את מחשבותיי מחייך ושואל "קפה? כמה סוכר?"
אתה מושך אותי אליך ושנינו נעמדים אל מול החלון הפתוח. הירח
המלא ממוקם במרכזו, כמו נהנה מתשומת הלב. רעש הגלים ההולכים
ובאים מרשרש באוזניי, זרועותיך מקיפות את מותניי. הראש שלי
כמעט נוגע בסנטר שלך אך בסופו של דבר מוותר, נח לו על צידו
השמאלי של החזה. אנחנו עומדים כך כמה זמן? שניות? דקות? אני
מקשיבה לרחשי ליבך ומנסה לתרגמם לעברית. קשה לי. הזרועות שלך
עדיין על מותניי, בטני, וכפות ידיי נחות על אצבעותיך הארוכות.
אני נזכרת שסיפרת לי פעם, שאתה משחק כדורסל...
אתה מניח ראשך על ראשי, שואף את ריח שערי הגולש על כתפיי. ראשי
מוטה הצידה לפתע, שפתיך מוצאות את השקע הרגיש שבי, שבין הלסת
הימנית והצוואר, ומתמקמות שם בנינוחות. התחושה הזו מוציאה אותי
משיווי משקל. אתה מנשק ונושך, מוצץ ומלקק, חסר מנוחה ולהוט
להשאיר חותם על עורי, הבהיר. עיני עצומות ואני מתמסרת לתחושות,
לחום ולתשוקה המטפסים במעלה גופי מקצות הבהונות ועד קצות
השערות... אתה מפסיק לשנייה כדי לקחת אוויר ואני, מסוחררת,
מסתובבת אליך בעיניים בורקות. מבטינו נפגשים. שפתיך לוהטות
לפחות כמו הסימן שטבעו על צווארי. אני מביטה בך מביט בי, חודרת
לעיניך הירוקות בזמן שאלה מטיילות בתוך נפשי. אתה קולט בחושיך
את שחששתי ממנו ומצמיד אותי חזק אליך, מחבק.
אתה מצמיד שפתיים חמות אל מצחי, נושק בעדינות וממשיך אל הרקה
הימנית. משם אל העפעף שנסגר לכבודך, במורד האף הקטן. הלב שלי
פועם. אני קצת מפחדת. אצבעותייך שסוגרות על כפות ידיי, נוסכות
בי בטחון מחודש.
אני פוקחת עיניים ושפתיי נמתחות מעצמן לחיוך נבוך. אתה נושק
ברפרוף לשפתי העליונה, כמו בודק את השטח, ממתין לאישור המראה.
ואני, שכבר מזמן רציתי להעניק לך אותו, פושקת את שפתיי, מזמינה
אותך. אתה משלב את שלך בשלי, מוצץ את שפתי התחתונה כמו הייתה
סוכרייה מתוקה. בינתיים, לא מאפשר לי לגרום לך עונג.
אתה רוצה אותי. אני רוצה אותך.
אתה סוגר על שפתיי בשפתייך בחושניות, נשימת שנינו נעתקת לרגע.
הירח מציץ, ואני כמעט מתפתה לפקוח את עיני ולגלות כי הוא מחייך
לעברנו. אתה שולח לשון הססנית, כאילו מפחד לעבור את הגבול
ואני, שרוצה לאותת על הכיוון הנכון, מחפשת את לשונך ומושכת
אותה אליי. לאט לאט אני מגלה זוויות חדשות בתוך פיך. מבקרת
במחוזות נשכחים ומנסה להקהות את חושיך, כמו שהקהית את חושיי.
אתה לא מאפשר לי. היום, כך נדמה לי, אני במרכז. אנחנו מתרחקים
מן החלון, לא מסוגלים להתנתק זה משפתיו המתוקות של זו,
ובעדינות אתה מושיב אותי על קצה מיטתך.
אני מתנתקת משפתיך וטועמת בלשוני את עצמות הלסת שלך. יוצרת קו
דמיוני בשפתיי, החמות והרכות מנשיקותיך, מן הלסת השמאלית אל
עבר הצוואר. אצבעותיך מגששות בגבי אחר רוכסן השמלה המתחבא. אתה
מתקשה למצוא אותו. האם נשיקותיי מבלבלות אותך כפי שבלבלו
נשיקותיך אותי? כנראה שלא מספיק. אתה מושך את הרוכסן אט אט
למטה, חושף כתף ועוד אחת, עטורת נמשים.
מתיק עצמך משפתיי ונושק לי בעצם הצוואר. זו שלא נראית אצלי
תמיד אבל כעת, היא מרגישה מיוחדת, מונחת על צווארי כמו על מגש,
בשבילך. אתה משכיב אותי ברוך על גבי ואני, שנואשתי מלנסות
ולהוביל אותך, מרשה לעצמי להיות מובלת הפעם ולהתמסר לגופך,
ללשונך, לאצבעותיך. אתה מתרומם לרגע, סוקר את מה שנגלה לעיניך
ביתר תשומת לב. התחרה הלבנה של החזייה החדשה שלי מבצבצת מתוך
השמלה. "אלה" אתה לוחש לי, "מטריפים אותי כבר הרבה זמן"... אתה
מניח ידיים עדינות על שני העיגולים המלאים שלי, משחק בפטמות
שנענות לך ובמהירות מתקשות. גל של חום עולה במעלה רגליי, אתה
מושך את שמלתי מטה וצולל אל הרווח המזמין בין השדיים הרכים
שלי. אני נצמדת אליך, מרגישה את התפיחה במכנסייך ופתאום שמה לב
למשהו מוזר- אני, רק בגדיי התחתונים לעורי ואתה, לבוש כולך...
נפעמות מן הגילוי המרעיש מתחילות אצבעותיי להתיר את כפתורי
חולצתך. בכפתור השלישי או הרביעי הן נעצרות, שוכחות את מטרתן,
כי שפתיך מציירות קו של אש על חזי מנשקות ונושכות, מוצצות
ומלקקות... התחושה ארוטית עד כי גופי עומד להתפוצץ...
אתה שולח יד מומחית להתיר את סוגר חזייתי. אני מנצלת את ההפוגה
הקצרה על מנת לסיים את מלאכת הפשטתך. חולצת ה"בר-מצווה" הכחולה
שלך מושלכת כלאחר יד אל הרצפה החשופה. כמוני. אצבעותיי מגששות
ומתופפות על החזה הרחב שלך. אני מצמידה שפתיים רעבות אל עצמות
צווארך ואל פלומת השיער הסקסית היורדת במורד גופך. סוף סוף אתה
נרגע. מניח גם לי להתקרר מעט לפני המופע המרכזי. אני מעסה את
גופך באצבעות עדינות. את השכמות והחזה, את חיטוביך, את שיפולי
בטנך, ואט אט מגיעה אל החיבור ההוא, שתחילתו בעצמות האגן וסופו
בתוך תחתוניך... אני פותחת את חגורת מכנסי הג'ינס שלך, שפתאום
נראים קטנים מלהכיל את שבתוכם. פורמת את הרוכסן, כנראה מדי
באיטיות, שכן אתה משכיב אותי על גבי שוב, חופן את שדיי העגולים
בכפותיך, שגם כן נראות קטנות מכדי להכילם... אתה מתחכך בי,
בולע בפיך את פטמותיי הזקורות, מוצץ את שדיי לתוכך, מלקק
ונושך, מעביר בי צמרמורות של עונג בכל נגיעה של לשונך. אתה
יונק אותי כאילו היית עולל בן יומו, כאילו מקווה למצוא בי
חלב... שולח יד בטוחה לעבר תחתוניי הרטובים ועוטף את ירכיי
באצבעותיך... פיך לא מפסיק לשאוב את הרכות המלטפת של שני
הכדורים שלי אל תוכך. אני גונחת, נאנחת, "אאא"... "ששש", אתה
מהסה אותי בזיק של שובבות, "השכנים..." "פאק עם השכ..." אני
כמעט צועקת אבל שפתיך משתיקות אותי בנשיקה לוהטת, עמוקה.
אצבעותיך משחקות בפטמה הימנית שלי ברצינות כזו כאילו חיים היו
תלוים בכך, לשות ומדגדגות... אך תשומת הלב שלי נתונה דווקא
לאצבעות ימינך המפלסות דרכן אל תוכי. נוגעות בי בדיוק שם,
חודרות, סובבות על צירן... אני מתפתלת תחתיך, גופי זז ימין
ושמאל מכוון את עצמו תחת אצבעותיך, העושות עבודה מיומנת כל
כך... אוי... אני כמעט בוכה מרוב עונג. אני שם, אני כמעט
שם...
רוצה אותך בתוכי. עכשיו.
ואתה, כמו תמיד קורא מחשבותיי, איברך הזקור, הקשיח, החם, רק
חיכה לרגע הזה בו אהיה מוכנה לקראתו. אתה חודר אלי. בנחישות.
שפתיי מחפשות את שפתיך, אני מוצצת אותך לתוכי כמו היית סוכרייה
מתוקה... בתנועות רקדן מיומן אתה מעביר בי נחשול חום אחד אחרי
השני... אצבעותיך יורדות שוב אל המקום בו אנחנו מתחברים, נוגע
בי ומעורר אותי שוב... אאהה! אני לא מצליחה להחניק צעקת
עונג... אתה רוטט בתוכי, אני עוד רועדת תחתיך...
