הוא: "אני הולך!" (תגידי לי להשאר.)
היא: "לך." (הלוואי והיית נשאר.)
הוא: "ידעתי שלא מזיז לך!" (ברור שאת נקרעת מבפנים.)
היא: "למה שיזיז לי? מה אתה שווה בכלל?!" (אני לא עומדת בזה.)
הוא: "את יודעת מה? לא היינו צריכים להתחיל בזה בכלל." (אני כל
כך לא רוצה שזה יגמר.)
היא: "כן, אתה צודק." (אני לא מאמינה שהוא אמר את זה.)
הוא: "זה אף פעם לא היה חשוב לך, נכון?!" (אני יודע שאני עדיין
חשוב לך.)
היא: "אולי פעם, ממש מזמן." (אלוהים, כמה שאתה חשוב לי...)
הוא: "טוב, אז פה זה נגמר." (אני יודע שאין סיכוי שנגמור את זה
ככה.)
היא: "אתה צודק. שלום..." (אין סיכוי שהוא ילך ככה.)
הוא: "אני לא מאמין, את לא שווה את זה בכלל." (אני לא מסוגל
לחיות בלעדייך.)
היא: "אני יודעת, אז פשוט תלך." (אתה לא תסתדר יומיים בלעדי.)
הוא: "אני אלך." (אין סיכוי.)
היא: "אני מחכה בקוצר רוח!" (בבקשה, שהרגע הזה לא יגיע.)
הוא: "טוב, אז..." (תגידי לי להשאר.)
היא: "אז?.." (תגיד שאתה רוצה להשאר.)
הוא: "אז זזתי?.." (למה היא לא מתחרטת?)
היא: "זזת." (אולי מוטב ככה, באמת.)
הוא: "ידעתי שלא תרצי שאשאר." (יש לך הזדמנות אחרונה.)
היא: "אז אולי אתה פשוט מכיר אותי טוב מדי. (שיעשה את זה
כבר.)
הוא: "אולי." (היא באמת לא רוצה שאשאר.)
היא: "אתה לא הולך?" (אל תענה אותי ככה.)
הוא: "אני... אולי נוכל ליישב את זה... אני חושב שאשאר..."
(ודאי הוקל לה.)
היא: "אם היית אומר את אותן מלים לפני דקה היית נשאר, ועכשיו
אין צורך. לך." (לא מאמינה שאמרתי את זה.)
הוא: "אם זה מה שאת רוצה..." (אני יודע שאת לא רוצה.)
היא: "לך." (הוא מקשה עליי.)
הוא: "שיהיו לך חיים טובים." (הולך.)
היא: גם לך..(ברוך שפטרנו...)