והירח
כל כך דק,
כמו נוצה צחורה
בשמיים הבהירים של הבוקר

עכשיו, בשעה, לפני שהשמש עולה,
(כשלפעמים עובר איזה אוטובוס)
הירח, כל כך מרגש אותי,
בשקט שלו, כמו נוצה,
הוא שם בשמיים,
נוצה דקיקה וצחורה, שהתעופפה
אל מרומיי השמיים משמיכת הפוך,
הכי כייפית שייש בגלקסייה .
שמיכה כזאתי שמתכרבלים בה
במיטה של אמא ואבא, כשאנחנו
בני 5 או 6 או יותר .
כזאת שפרוסה על המיטה
נפוחה ומלאה אוויר, שלזנק
אליה, זה כמו לזנק אל שדה
רך ומזמין, אל תנומת צהריים
עם פרפר שמפתיע וטרקטור
שנשמע ממרחקים. וריחות של פרחים
ושקט. שיש רק בשדות
ורוגע וחמימות וחיוך כזה
שכשמסתכלים על ילדים,
אז יודעים
מאיפה אנחנו באים, לאן אנחנו הולכים
ושכולנו בעצם ילדים
שמגדלים ילדים.
(שאבא בשמיים ואמא מחממת מתחת לרגליים.)