הכי שנאתי את התורנויות של  נאדיה כשבוריס החבר שלה היה בא
ומעיר אותי מלביש על ידי כפפות ומתחיל להכות כשנמאס לו היה
מפיל אותי על הספה סופר עד עשר וצועק , "נוקאאוט לבוריס"
בהתחלה  עוד ניסתה נאדיה למנוע את זה אחר כך הסתפקה בכך שהייתה
צועקת רק בלי סימנים בוריס בלי סימנים בוריס ידע היטב את
המלאכה ובכל אותן שנים פעמיים בלבד השאיר בי אותותיו בעצם רק
פעם אחת כשבמקום לפגוע לי בחזה במכה יבשה שלא מותירה סימנים
פגע בי בסנטר יא זבל חולה נפש הסרחת לי את היד ברוק המזדין שלך
ובכעסו חבט בי בעיין אחר כך הם בישלו סיפור שמזו המנקה האתיופי
השתכר ועשה את זה.
מאוחר יותר באה נאדיה ועשתה מה שנהגה לעשות לפני שהופיע בוריס
אני יודע שלפי כל הכללים על הזין לעמוד אבל המניאק החליט
להזדהות עם הגוף שלי שעושה חשבון רק למחלה ושם עלי זין אחר כך
התחרט ושם עלי זין עוד יותר גדול והתחיל להשתין ובכמויות.
ניסיתי לחשוב מה יגיד ד"ר כהן אותו רופא שתלה עד היום את
תקוותי להחלמה בשליטתי "ממש כמו בשיר" אהב לומר  "יש בו גאווה
והיא תנצח. מאכילים אותו, מלבישים אותו, מזיזים אותו, אבל לא
מנגבים לו התחת, המחלה לא התגברה עליו עד כדי כך. לרמה כזו הוא
לא ירד''      
בביקור הרופאים היה ד"ר כהן במיטבו. "אז מה כהן," קינטרו ד"ר
אורן סגן מנהל המחלקה "נסיגה אצל הפצינט החביב עליך, השתן עלה
לו לראש, ומשם ירד והציף חצי מחלקה, איפה הגאווה איפה?".
"התקדמות ענקית" כך ד"ר כהן , "זו דרכו לתקשר, המכות שספג, היו
כעין טיפול בהלם, וההשתנה היא תגובתו לכך,יציאה מקהות החושים
הקטטונית, בה הוא נתון."  
נפלא ד"ר, כשאני בנקודת זמן של שליטה זה טוב כשאני בנקודה של
בריחה גם זה טוב אבל הופך את הטוב שהיה בנקודת השליטה לרע .
אחרי שכולם הלכו לחש ד"ר כהן לחן המתמחה כי מגיע לו פרס על
הפרדוקס שפיתח, "אבל אני באמת מאמין בו" אמר לה קרץ אלי והלך.
בשבוע שלאחר מכן לא הופיע בוריס, ונאדיה כאילו ביקשה להתרחק
ממני ככל שניתן. עד שבאחד הלילות חשתי בליטופה המוכר, "למה אתה
לא מפסיק אותו, שלא תחשוב הוא עוד יבוא ויהיה יותר גרוע, אבל
אתה עם השרירים הגדולים האלה..."
מוזר, אבל עדיין היו לי שרירים פרי אימון של שנים , ולמרות
חוסר פעילותי המוחלט הם כמעט ולא התנוונו, אולי התרופות מכילות
סטרואידים, הורמוני גדילה, או שהמשקולות אותם אני דוחק בדמיוני
עובדות במין דרך משונה. סביר יותר שהם עושים בי ניסוים. לא ד"ר
כהן ודאי שלא אבל המלוכלך הזה אורן, למה לחשוב אין זמן צריך
לדחוק... להניף... להרים... לשאוף... לנשוף... דרך האף... הפה.
לדחוק להניף להרים להוריד לדחוק להניף להרים לדחוק להניף להרים
לדחוק... להניף... להרים לדחוק... להניף להרים... לא צריך
להוריד... לא להוריד... לא להוריד... רק להרים גבוה... כן יש
בי גאווה והיא תנצח!!!!! את מי לעזאזל צריך לנצח? לא משנה
העיקר לנצח כי יש בי גאווה והיא תנצח תמיד תנצח כי היא בי
מכולם רק בי ... להניף לדחוק... לשאוף לנשוף להרים... תמיד
להרים...

החיים חוזרים למסלולם ויש שינוי מסוים בוריס מביא כפפות איגרוף
תיקניות מכנסי ספורט בצבעים שלבשתי בתקופה בה הייתי אלוף הארץ
ומצלמה ופוקד על נאדיה לצלם אותי כורע לרגליו כשידיו מונפות
כלאחר נצחון החברים שלי לא יאמינו שיראו מה בוריס יכול לעשות
איך קורע  הצ'מפיון של ישראל במשקל כבד הוא אומר לנאדיה מה
שתגיד בוריס מה שתרצה רק על תיפגע בו יותר מדי היא מבקשת מה
אכפת לקוס של האמא המזדינת שלך ממנו הוא צורח הסימנים בוריס
הסימנים יפטרו אותי אם יגלו. אתה יודע כמה אנחנו צריכים הכסף.
אבל בוריס לא נרגע הוא רוכן מעלי מכחכח וגודש את פני הייתי גם
משתין עליך זבל.
לפעמים אני חושב שבוריס הוא סוכן סמוי של ד"ר כהן, וכל תפקידו
אינו אלא ליצור הגירוי המתאים שיחזירני לחיק השפיות, בטח הינו
סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה,. כל יום ממלא דו"ח התקדמות בקשר
אלי. מעבירו לד"ר ויחד מתכננים את המשך הטיפול. בסוף הם עוד
יפרסמו עבודה משותפת, משהוא כמו " השפלה מבוקרת, כחלק מתהליך
הריפוי, של המטופל הקטטוני הטרום קטלפסי".
הבוקר חן המתמחה החליפה בושם, מזכיר לי דברים שלא רוצה לא צריך
לזכור חשבתי ששרפתי הגופות של הדברים זכור לי שהיה טקס השכבה
יפה מכובד מוסיקה של שוסטקוביץ עשינו מדיטציה ופיזרנו האפר לכל
הרוחות אבל לא לכל השדים ואלה חזרו ושוב הדברים הפכו לגופות
והפעם קברנו אותם באדמה ושרנו "נבנה ארצנו ארץ מולדת כי לנו
לנו ארץ זו" ואז יעל התמוטטה וכשהרמתי אותה הרחתי בושמה ולא
היה לו הריח של הבושם של חן ולא עשיתי מזה סיפור כי המוזיקה לא
נתנה לי לדבר רק היא רצתה וכולם הקשיבו רק לה  ואז רצתי מהר
ועוד יותר מהר וכמה שיותר מהר והיה טוב ואמרתי לאנשים בדרך שלא
יספרו למוסיקה לשום סוג שלה היכן אני, גם לא למוסיקה שלא
שומעים שהיא הכי מסוכנת.
נאדיה הלבישה אותי לפני השינה וכשאף אחד לא ראה שמה לי מכנסי
הספורט ואז כשבוריס הגיע היא צעקה יותר חזק בוריס תרביץ לו
יותר חזק ובוריס צעק למה יא שרמוטה כבר לא איכפת לך מהפיטורים
כבר לא צריך כסף ושם לה סטירה וצעק שזה על החשבון מה שהיא
והקטן יקבלו אחר כך ואז הבנתי למה ביקשה שירביץ לי חזק יותר,
שיוציא כל העצבים עלי, ולא ישאר לו כוח להכות  הבן שלה וקצת  
הצטערתי שהוא התחיל להכות הילד וגם שכשלה בתרגיל שלה ויצא
להיפך. ופתאום, כבר לא היה על מה להצטער. החלטתי.
היום, אני מאושפז במחלקה הסגורה, ברמת בטיחות מקסימלית. מצפה
להחלטת הפרקליטות. המכילה לא מעט גורמים הרוצים לבנות לעצמם
קריירה נאה על חשבוני.
אמנם, ד"ר כהן מסביר בכל פורום אפשרי, את מידת אי אחריותי,
להריגתו האכזרית של בוריס. אך נאדיה קלקלה מעט, בפרטה את
נסיבותיו המדויקות של המקרה.
"משמע  ידע להבחין בין טוב לרע, ועל כן הינו בר עונשין" טוענים
אותם גורמי פרקליטות.
לא אלאכם בסבך המשפטי/רפואי. אצין רק את הפרדוקס השני של כהן
לגבי, כי דווקא לאחר שהחלמתי והגבתי לסביבה (מה שלא עשיתי שבע
שנים), ובעצם בעקבות כך, סיכויי להיות חופשי פחתו.
ועוד דבר, לא הגאווה היא שריפאה אותי, אלא החמלה, כן ד"ר כהן,
החמלה.