הרי אתה נוגע בי,
במעמקים הכי נסתרים שלי.
מעורר בי גוויות
ללא מאמץ מיוחד,
ליטוף אחד, קטן, קל,
על עורי הצעיר,
ואני לוהטת במיליון להבות עזות
המצפות לך
לכבותן.

רוצה בך כל כך,
צריכה אותך איתי.
עד כאב,
עד פיתוי,
עד יאוש.

הולמת בעצמי,
שואלת אל דמותך,
ואתה אינך שוב.

כל עורי דקרורים של עונג
ושפתייך כמו מתחמקות,
רק קצות- אצבעותייך שלי-
מציירים בי צורות משונות.

אינך נותן בי
אמון מלא.
אינך דורש בי
קירבה מגבילה.

רק שעשוע זמני, אולי,
רק אהבה קלילה שכזו,
להדחיק את הלהט,
לשכוח תשוקה.
אצלי בבטן
מתפתחים השדים,
אצלי, כאן- בפנים,
מתעצמות התשוקות.

ואתה שלי,
בסופו של דבר,
והרי אתה יודע-
שמאום לא יעזור,
ונפגש שוב ושוב
בצומת ההצטלבות של
קצות אצבעותייך
ושפתיי.



14/7/01