קרבת פיך אל פי ונישקת אותי כפי שמעולם לא נישקו אותי, אדי
האלכוהול שנישאו בנשימתך, זרמו לתוכי ושיכרו אותי, לשונך נגעה
בלשוני רכות, במן שובבנות כזו שיודעת שאסור לנו, אבל לנו לא
איכפת.
"ילדה את מנשקת מדהים" לחשת לי ואני מאדימה מחייכת ומנשקת אותך
שוב, טועמת טעם בוסר בפי.

קמנו בבוקר מחובקים, מסתכלים אחד על השני ויודעים שזה לא אמור
להמשיך. אתה מרים את עצמך במאמץ עילאי מתלבש, נושק למצחי
והולך.
"נדבר על זה מחר קידה, קיי?"

לא דיברנו למחרת, גם לא אחרי שבועיים. נטשת אותי בדיוק כמו
האחרים שעליהם סיפרתי לך, מותיר בי זיכרון של נשיקה אסורה.
הנשיקה שהפילה את הגשר בינינו.