[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ע. ו. בספורד
/
משמרת לילה

היא נאנחה וכיבתה את הטלוויזיה. השעה הייתה רק 10 והיא לא ידעה
מה לעשות. אמא שלה עובדת עכשיו בחו"ל, אח שלה במחנה-קיץ, אחותה
שבצבא עושה 24 ואבא שלה בטח בדייט. כל יום הוא יוצא לאן שהוא,
בלי להגיד לאף אחד לאן. אבל הוא שם קולון, ומשיחות הטלפון
הליליות והיומיות שלו אפשר להניח שהוא יצא לפגישה עם מישהי.
מה שאומר שהיא לבד הערב בבית. אין שום דבר מעניין בטלוויזיה,
המחשב בתיקון ואין לה ספר טוב לקרוא.

היא קמה מהספה והלכה למטבח כדי לנשנש על משהו ולשתות. היא פתחה
את המקרר וחיפשה משהו אכיל כשתזוזה מהירה תפסה את מבטה. היא
הסתובבה וקפצה כשראתה עכברוש ענקי מולה. היא צרחה וחיפשה משהו
להכות בו. היא הרימה צנצנת מזכוכית וכלאה אותו בפנים. היא לקחה
כמה נשימות עמוקות והערימה דברים על הצנצנת כדי שהוא לא ייצא.
הוא צייץ וקימט את האף שלו והתחיל לחקור את הכלוב החדש שלו,
וניסה לצאת משם. היא צפתה בו מנסה לדחוף את הצנצנת, אבל עם כל
הדברים עליה הוא לא יכל להזיז אותה.

היא חייכה ,הרימה דף נייר וכתבה עליו: "אבא, עכבר או משהו שעיר
בתוך צנצנת- תטפל בזה" והניחה על השולחן. היא לא העיזה להתקרב
למקרר שוב ולכן עזבה את המטבח בלי שום אוכל. היא התיישבה בסלון
וחיפשה במדריך טלוויזיה משהו לראות, ללא מזל. היא עצמה את
העיניים שלה וניסתה לנוח אבל כל מה שהיא יכלה לדמיין זה את
העיניים השחורות של היצור והשיניים החדות והקטנות שלו. היא קמה
בעצבנות והלכה למטבח. הוא עדיין היה שם.

היא ראתה אותו מנסה לנגוח בזכוכית, להימלט. היא תהתה כמה זמן
לוקח למשהו למות מחוסר חמצן? ומה הדרך העדיפה למות- חוסר חמצן
או רעב? היא התיישבה במטבח והחליטה לחכות ולדאוג שהוא לא יימלט
עד שאבא שלה יחזור ויטפל בו. היא לא ידעה כמה זמן הם בהו אחד
בשני, עד שהוא נרגע ושכב-כנראה מחוסר חמצן- ועד שהיא נרדמה.
היא התעוררה כששמעה רעש מוזר שהקפיץ אותה. לפני שהבינה מה קורה
היא שמעה את אזעקת הנעילה של המכונית שלה וידעה שאביה חזר
הביתה. היא הביטה בשעון וראתה שכבר אחרי חצות. היא הביטה לעבר
חברה השעיר-

הוא לא היה שם. היא קמה וראתה שהזכוכית הייתה מנופצת על הרצפה
והעכבר לא היה בסביבה. היא זרקה את הפתק שכתבה לפח והלכה להביא
את המטאטא והיעה. היא התחילה לנקות את הזכוכיות וניסתה לנחש
מתי הוא הצליח לעשות לה תרגיל הודיני ולהעלם- ואיך? איך לעזאזל
הוא הצליח לברוח? היא הרימה חתיכה גדולה של זכוכית והרגישה
דקירה. הזכוכית ננעצה לה בעור והיא משכה אותה החוצה, מביטה
בהתפעמות בעיגול אדום מושלם שנוצר. לכל חופש יש מחיר, היא
חשבה, אבל הוא היה חייב להיות הצנצנת כמעט היחידה מזכוכית
שלהם? היא סיימה לאסוף את השברים והלכה לישון, לא מצליחה למחוק
את החיוך מהפנים שלה, בחושבה על העכברון האסיר שלה.

אם עכברוש יכול להצליח, יש לה עוד תקווה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אנחנו פה, הם
שם






ירושלמית מסבירה
במה היא שונה
מהתל אביבים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/5/04 18:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ע. ו. בספורד

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה