בוכה עכשיו על הכל.
בוכה על מה שהיה,
מה שעכשיו,
ומה שיהיה.

בוכה על חוסל מזל,
בוכה על אהבה אבודה.
על חברה שמתה,
על חדר שנשרף.
על כמה שהיא רחוקה מלהיות בסדר
ועל כמה שהדרך ארוכה.
על כמה שכואבות לה הרגליים
ועל כמה ששורפות לה העיניים.

יושבת לבד,
בקבוק של יין ביד.
מחשבות מציפות
מעורפלת בתוך ים של דמעות.

מתי הסוף?






(נכתב ברגעים שאכן היה בידי בקבוק יין כך שהכל, אבל הכל, קרה
ונכתב בו זמנית)