ביום בהיר אחד, יצאתי לרחוב ופתאום ראיתי אותך, זה נראה כמו
חלום, על ספסל בפינה יושבת בשקט בי מביטה.
פנים כאלה, שיער כזה, מביטה כמו דמות מתוך האגדה, יושבת בשקט
מבלי לענות.
זאת הייתה, האהבה הראשונה!
זאת הייתה, התמימות שחלפה!
זאת הייתה, ההרגשה הכי הטובה!
זאת הייתה את!
חשבתי... כתבתי...
ניסיתי להגיד לך כמה מילים, אך במקום זה יצאו רק מלמולים!
שלחת חזרה מבט הגבתי בחיוך, הסתכלת לתוך עיני הרגשתי די לחוץ!
זאת הייתה, האהבה הראשונה!
זאת הייתה, התמימות שחלפה!
זאת הייתה, ההרגשה הכי הטובה!
זאת הייתה את!
מאז עברו כמה חורפים, יושב לי לבד על ספסל בפינה ומנסה להזכר
בכל מה שקרה!
על אותם ימים, על אותם זמנים, על אז, שהיינו ילדים!
זאת הייתה, האהבה הראשונה!
זאת הייתה, התמימות שחלפה!
זאת הייתה, ההרגשה הכי הטובה!
זאת הייתה את!
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.